האיש שידע הכל מצמץ בפעם הראשונה מזה כמה שנים (כמה שה-Cornea יבשה).
הוא הניח את ידיו על אבן הצוק שעליו ישב כל הזמן הזה (קווארץ מונזונייט) והתרומם לאט לעמידה, מבטו קבוע באותה נקודה על האופק שהביט בה שנים (מרחק 122 קילומטר מגובה 1127 מטר מעפ"ש).
ציפור שריחפה באזור צייצה (טריסטרמית מצויה, נקבה לפי נוצות העל-שת), והוא האזין, כמו בראשונה, והניע את שריריו היבשים.
הארץ קראה לו והוא השקיף עליה.
נחש (אנומוצילוס, 43 חוליות, זכר בוגר) הזדחל וחיכה לו על השביל.
האיש שלא זז במשך שנים השתרך באיטיות (250 מטר בשעה) לעבר השביל היורד מן ההר והחל בהנמכה.
הנחש והציפור ליוו אותו, גם בתוך העיר (טריטוריה אדאפטיבית של מינים נודדים).
האיש שידע הכל נכנס לאינטרנט קפה (ADSL), שלח כמה אימיילים וגירד בזקן.
"מה זה הציפור הזה?" פנה אליו בעל הבית (מבטא הודו-גרמאני), ולא בשאלה .
האיש שידע הכל הסתכל בבחור הרזה והגבוה וענה לו.
הוא ענה בפירוט ואריכות, והאיש הגבוה שלח יד לאחור, אסף כיסא והתיישב לשמוע.
בין ההיסטוריה הגזעית לבין השלכות סביבת החיים על מבנה הגוף של הציפור, הנחש טיפס והתכרבל אצלו, והאיש שידע הכל ליטף את הנחש שלו (לחמם את הדם הקר).
כמה שעות מאוחר יותר, כשהפסיק לדבר, האיש הגבוה חייך ושאל "והנחש?".
...
האיש הגבוה הסיע אותו לטיילת (טויוטה, 1999, מחירון 64 אלף ש"ח) ונתן לו קצת כסף.
"אתה תמיד תתגעגע, לכולן" הוא אמר כשיצא מן האוטו, "ככה זה, ואי אפשר לחזור בזמן (אם אתה לא טאכיון), אז אי אפשר לשנות את זה."
"אתה צודק." אמר האיש הגבוה.
"נכון." הוא אמר, סגר את הדלת ונשם עמוק.
לפני 18 שנים. 18 באוגוסט 2005 בשעה 0:44
