נזירי מסדר אונאגי הקדוש האמינו באיזון.
כל הרע בחיים, הם האמינו, נובע מחוסר איזון. באמצע הכי טוב . קיצוניות זה רע.
נזירי מסדר אונאגי הקדוש תמיד דיברו בשקט ובנימוס, גם כשנזירי מסדר השאולין ניפנפו להם בעיטות ומכות מסוגננות מול הפנים בשחצנות.
אפילו כשנזירי גוגוריאו הציקו להם וקראו להם בשמות ("ניצת תפרחת היקינטונג!" הם צעקו) נזיריו של אונאגי ענו בשקט "די."
באופן אינטואיטיבי, אמרה תורתם, הכל נע על סקאלות, והכי טוב באמצע.
בין התה החם מדי לקר מדי - טוב באמצע.
בין המוזיקה הרועשת מדי לזו השקטה מדי - טוב באמצע.
בין נדר השתיקה להבל הפטפטת - טוב באמצע.
הכל ביקום מאוזן, וכשהאיזון מופר, כשמתרחשת תנועה - קמה לה תנועה בעוצמה שווה והפוכה ומאזנת הכל בחזרה.
כמות האנטרופיה בעולם קבועה, כמות החום בעולם קבועה, החיובי והשלילי קבועים וכן הלאה.
הנזירים ממסדר אונאגי הקדוש תיעדו את תפיסת עולמם בספר, עם קליגראפיה מדוייקת ורגשנית, בחרו שני נציגים ושלחו אותם לכנס הזן השנתי בטורונטו.
הטיסה עברה ללא ארועים, למעט שבר בגוף המטוס בגישת הנחיתה.
דרך החור שנפער עפו החוצה שלושה אנשי עסקים, עשרים ותשע מזוודות, ספר עם קליגראפיה מדוייקת ורגשנית, שני נציגי מסדר אונאגי הקדוש ולא מעט רגשות.
כשהגיעו הנזירים לארץ גופם נשבר למאות קופסאות של גבינת סקי חצי-אחוז שהאכילה את החתולים להרבה זמן, קופסאות טונה במים, גם הן לחתולים, ולחם דל קלוריות, לציפורים.
כמה חודשים מאוחר יותר היקום פיצה את הנזירים המנומסים ושלח אליהם שתי נימפומניות דו-מיניות שפרשו מתעשיית הפורנו המקומית.
לפני 18 שנים. 21 באוגוסט 2005 בשעה 1:03
