ישעיהו שוב מגלגל שש-שש.
"קיבינימאט! מזל של חתולים!" אני אומר.
ישעיהו מדגמן את הטפרים שלו על גזע עץ ומבקש שלא אקרא לו חתול.
אני מנסה להתאושש, קצת לתקוף, קצת להגן, אבל אין מה לומר, הקוביות לצידו.
"זה כואב, להפסיד?" הוא שואל בגנבה.
אני מקשיב רגע לקולות הציפורים, מנסה לחשוב על תשובה שתפריע לו להתמוגג.
"לא", אני עונה. "אבל מפריע לי שאתה מרמה יותר טוב ממני."
הוא בכל זאת מחייך ומחליק את השפם.
"טוב, תכין קפה, לוזר."
"סתום, זנב קצר!" אני אומר והולך להכין קפה. המפסיד מכין קפה, ככה זה.
"אין לי זנב קצר." הוא מלחשש.
יגוארים רגישים בכל מה שקשור לזנב שלהם.
"מה כן כואב?" הוא שואל.
אני עוד שקוע בתכנוני כמויות של הל וקפה, ומנסה להימנע מלשרוף את כל הג'ונגל הלח שלו. "מה? לא הבנתי."
"מה כן כואב?"
"הממממממם."
אני מוזג לנו את הקפה ונותן לו לנוח רגע, להפסיק להסתובב.
"שאלה טובה."
הוא מחייך את החיוך החתולי המשופם שלו.
"השאלה הזו שייכת לביקוש, ואני יותר בצד של ההיצע." אני מנסה לאגף.
"נו, אז יש לך פרספקטיבה. דבר."
"תן לי לחשוב על זה רגע."
"תשאיר את האש דולקת, אני הולך להביא ארוחת ערב."
עד שהוא חוזר עם הגוויה המדממת אני מספיק למצות כל טיפת קפה, ואפילו ללעוס קצת שביבי הל.
ריח של בשר חרוך מקדים את המשך השיחה.
"יש כל מני סוגים של כאב." אני מנתח.
"יש כאב של גירוי עצבי, (ישעיהו מחייך כי יגוארים מבינים במרכזי עצבים),
יש כאבים של רגשות, כמו זכרונות, אהבות, ויתורים."
ישעיהו בודק את הבשר באצבע אחת ומניח לו לרגע.
"יש גם כאבים על דברים שאין. על דברים שלא היו.
על פוטנציאל מבוזבז."
אנחנו שקטים רגע. מקשיבים לאש ולציקדות.
"למה לבזבז פוטנציאל?" הוא שואל.
בעצם הוא שאל "למה לתת לחזיר אחד לברוח רק בגלל
שצדת חזיר אחר?" אבל אני מתרגם ומפשט.
"בגלל שאני לא אוהב לרוץ." אני עונה ומשתרע על העלווה.
לפני 20 שנים. 2 בנובמבר 2004 בשעה 16:12
