פעם היה לי מפקד, ואז הוא מת. טיל אחד פגע לו בבטן.
הוא היה חלאה ופעם כמעט הרג אותי ואת חבר שלי.
הוא גם הקפיד לצחוק על החבר שלי די הרבה מהרגע שזה הכריז על נטיותיו
המיניות.
אבל היתה לו כריזמה.
אדם רע וטיפש, אבל כריזמתי.
על הקבר שלו אמרו שהוא היה כמו פרח, שכל הדבורים באות אליו.
אלגוריה שכזו.
חשבתי על העיר דיס בגיהנום. קברים פתוחים, בוערים, שם קבורים הכופרים
שהאמינו שסיפוק מיידי עדיף על עבודת האלוהים.
דבורים לפרח. כן, בטח.
אחד הדברים המעניינים שאפשר לעשות עם מידע הוא להציג אותו בצורה
מגמתית. כמו "דבורים שנמשכות לפרח".
בחור, וחברים.
את אותו מידע ניתן להציג כמו "זבובי סוסים שנמשכים לחרא".
בחור, וחברים.
כמו שאפשר לומר "בבחירות האחרונות בעירק יותר מ-33% מהמצביעים
היו נשים!"
דרך אחרת להציג את אותו מידע, בצורה קצת פחות פמיניסטית:
"בבחירות האחרונות בעירק כמעט 67% מהמצביעים היו גברים."
סתם מספרים. מה שחשוב ליצירת אשליית החשיבות הוא המשפט שמסביב
למספרים.
מידע הוא חומר גמיש מאד. תמיד ניתן לכופף אותו כך שיתאים למציאות
שאנחנו רוצים להציג.
כשמישהו מציג לך מידע מגמתי, כדאי לשאול
"למה הוא עושה זאת?",
"מה יש לו להרוויח?",
"מה המציאות שמאחורי המידע?".
לפני 20 שנים. 8 בנובמבר 2004 בשעה 3:54