Honeylingus

פרה מטיילת לי על הרגל.
פרת משה רבנו, אדומה עם נקודות שחורות.
בכלל לא אכפת לה שאני פה, ושאני מאד מאד עסוק.
אני נשכב אחורה ולא אכפת לי גם ממנה.
"חזיר-בר, בן כמה חודשים, כשהעצמות שלו עוד לא קשות והוא לא יכול לברוח מהר." אומר ישעיהו.
הוא רעב, ואני מחייך כי גיליתי את זה בלי שהוא יגיד לי ישירות.
זה מוזר לראות חתול טרף שוכב על הגב.
תורי: "בית-כנסת, או כנסייה, עם מגדל מחודד שיש עליו דגל. או, יופי, הדיסק המעצבן שלך נגמר."
"איפה דגל?" הוא שואל.
"כל העסק ככה, על הצד." אני מדגים בתנועה חדה של היד, "אתה רואה בית?"
"כן."
"צריח בחלק הימני שלו?"
"כן."
"החתיכת-דבר הזה שמחובר אליו מלמעלה יכול להיות דגל."
"whatever."
אני קם להחליף את המוזיקה השחורה הדוחה שלו במשהו יותר מתאים. כמו שוסטקוביץ'.
"אתה לא צריך לאהוב את פיפטי-סנט," ישעיהו אומר, ואני משחיל "ואכן אני לא".
הוא לא מזיז את המבט מהשמיים ואומר "גם הוא לא היה מעריץ אותך אם הייתם נפגשים, מן הסתם."
"מין זה לא סתם." אני מחייך וחוזר לשכב על הדשא.
מחפשים.
"אולי אני אזמין כמה אנשים ליער בקרוב."
"אין בעיה," ישעיהו ממלמל תוך כדי חיפוש אחר הענן הבא, "רק שלא יגעו לי בחזירים."
אווז מגעגע באגם, פעם אחרונה לפני שידרים למקום חם, אבל אף רומאי לא צריך אותו.