כשמביאים יין לאוכל - צריך להתאים את היין לאוכל. זה בסיסי.
מה עושים כשלא יודעים מה האוכל?
מתלבטים.
לכן אני עומד ומתלבט. קברנה, מרלו, זינפנדל. והוויסקי כל הזמן קורץ לי.
כשנמאס לי להתלבט, אני מעביר את האחריות למוכר.
הוא מיד מציע משהו שיתאים עם כל דבר כמעט, ואני מקבל את דעתו המלומדת.
אין תור בקופה. יש שם מוכרת חביבה.
"אפשר לקבל הנחה?"
תמיד טוב לשאול.
"אני יכולה לתת לך הנחה של חמישה אחוזים, כמו חבר מועדון. אבל תצטרף, טוב?"
היא מגישה לי את הטפסים בחיוך מבוייש.
"טוב."
אני מתחיל לקרוא את הפטפטת המשפטית, עד שנמאס לי.
- "אני אקרא את זה בבית ואביא בפעם הבאה שאני כאן. כמה זה יוצא?"
- "אחרי הנחה, שלושים וארבע דקות."
- "מה השעה?"
- "תשע ועשר דקות."
- "בסדר, עכשיו הולך."
אני מתיישב על הכיסא הנוח שלצד המוכרת והיא מתחילה.
- "בשבוע שעבר גנבו לי את הרדיו מהאוטו."
- "באמת? אוי, מסכנה. איפה?"
- "מתחת לבית! היית מאמין! אני הייתי בהלם!"
- "איזו חוצפה. הביטוח שלך מכסה חלונות?"
כעבור שלושים ושלוש דקות ומחצית הדקה אני מפסיק אותה ואומר "שמחתי לדבר איתך."
"גם אני שמחתי." היא מחייכת את החיוך הסאבי המבוייש שלה.
לפני 19 שנים. 2 בינואר 2005 בשעה 9:30