יום אביבי אחד טיילתי לי בנחל, צד דגים לארוחת ערב, כשדג צהוב נפל לי לרשת.
"אדוני, אדוני, חוס עלי, אני דג צהב." אמר הדג במבטא מזרחי.
"לחוס עליך?"
"כן, אני יכול למלא שלוש משאלות, מה שתרצה, רק תחוס עלי." הוא התחנן.
"שלוש משאלות?"
"בטח, רק תמהר, אני כמו דג מחוץ למים."
"כן-כן-כן, אני מכיר אתכם. אני אבקש משהו, אתה תבין משהו אחר, מכיר, מכיר."
הדג מזייף מבט פגוע ואומר "אז מה אתה מציע?"
אני שולף פיסת נייר מהכיס ומקריא:
"הסכם שיפוי לעניין שלוש משאלות בין Tem לבין הדג המתקרא...?" אני מביט בו.
"הרצל." הוא משפיל מבט.
"הרצל?" אני תמה.
"כן, למה מה קרה?" הוא כועס.
"כלום, אם היה לי דג לא הייתי קורא לו הרצל. לא משנה. איפה היינו? כן,
בין Tem לבין הדג המתקרא הרצל..." אני ממשיך לקרוא.
...
"ולראיה באנו על החתום. תחתום פה." אני מושיט לו את הדף ותוקע לו עט בפה.
הוא חותם, לא בקלות, ויורק את העט.
"אתם האשכנזים..." הוא מסנן.
לפני 19 שנים. 5 באפריל 2005 בשעה 13:19
