זיונים ושאר ירקות

התארגנו לנסיעה. התיישבתי בקצה המיטה בתחתונים וחולצה, חיפשתי משהו מתחת למיטה. פתאום ידך לפתה את ירכי, בחוזקה. האחיזה החזקה הזו שלך מכאיבה יותר מכל שוט בעולם. מלתעות אצבעותייך החסונות לופתות את בשרי בעצמה עזה, מצמיתות אותי למקומי, מחלצות זעקה של הפתעה וכאב מפי. אתה סוטר לי ומורה לי לשתוק. בידך השנייה אתה הודף אותי לאחור. אני נצמדת למזרן, תוחבת ראשי מתחת לשמיכה ונושכת אותה בכדי לעמעם זעקותיי. אתה משחרר אחיזה ומלטף ברכות את המקום הדואב. כמו פרפר ידך מרחפת, ברכות, נוגעת לא נוגעת. הכאב מהדהד ולא נסוג. אתה מושך את תחתוני מעליי ודוחף אצבעות זקורות לתוכי. הכאב החד הרטיבני מעט, אך החדירה מכאיבה, מטלטלת. אני נדרכת, נמתחת, נסערת. אצבע שנייה מצטרפת לראשונה. אני מרגישה אותן חופרות בי, מתנדנדות מצד לצד, חודרות ונסוגות. אני נעלמת כולי ומתכנסת לכדי מקום אחד. אני כולי כוס. אתה ממשיך וחופר, באגודלך מעסה סביב ומרעיד. זרמים מקפיצים את כולי. רגליי רועדות בלי שליטה. אתה מניע אותי כמו בובה על חוט. כל תנועה של אצבעותייך מניעה חלק אחר בגופי. מתוחה ושמוטה. תלויה ומשוחררת. אני מאבדת את היכולת להחזיק את העיניים פקוחות. אתה ממשיך ונע ומעמיק. אני מרגישה את החור מתמלא כשאצבעות נוספות מצטרפות למשחק. כף ידך מתקדמת וחודרת עמוק יותר, ואני מרגישה את הלחץ הולך ומתגבר. אני מרגישה שכולי החור. אני מותחת את שפתי לאחור בעוד אתה מושך אותן בחומר סיכה, מפגיש אגודל וזרת ודוחף. ידך השנייה פוערת רגליי, מיטיבה הפישוק. אתה מרוכז כולך. אני פוקחת עיניים, תוחבת שמיכה מתחת לראשי להרים את המבט. אני רואה אותה, את כף ידך הולכת ונעלמת בתוכי. נעצרת בחתך הרחב ביותר שלה, לא זזה. עוד חומר סיכה והכל מחליק פנימה. ידך צוללת לתוכי, נעלמת. כמה עמוק. כמה חזק. כמה כואב. אני מתפתלת. המחשבה מסחררת אותי. אני רועדת, אתה מרעיד את כולי, מותח גופי כמו קפיץ דרוך, מסובב ומותח עד קצה היכולת. אז הכל משתחרר, מתפרק, נרגע וזורם. אתה מוציא את ידך החוצה, אני דוחפת אותה, כמו יולדת. היא מכוסה במשחה לבנה, קורמים וגידים חשופים. אתה מורח אותי במשחתי ומושך את ראשי מעלה בשערותי. פי הפעור מקבל אותך לתוכו, ואתה נע בפי כמטורף. ידך מטלטלת את ראשי בקצב מטורף. אני מרגישה את זרמתך עולה ואתה יוצא ושולח אותה על פני, על עיניי הפעורות, על שערי הפרוע, על שפתי המתוחות.