אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חלומות בהקיץ

בלוג למטרת הנושא לשמו התכנסנו...
לפני 13 שנים. 23 בנובמבר 2010 בשעה 15:59

בימים האחרונים אני הולך לשון שלם עם המקום שאני נמצא בו,
וכשאני קם בבוקר אני אפילו שלם יותר, מצפה ליום חדש תחת חסותה.
המטלות שהיו לי היום היו מועטות יחסית, סיימתי את הרוב כבר בצהריים ויצאתי לטייל באזור.
לקחתי טרמפ לצומת שמרוחקת 7 ק"מ מהבית, והתחלתי לחזור דרך הואדי,
תר אחרי דרך שעוד לא עברתי בה, זאת שחיי בידיה המשיכה ללוות אותי,
ועוצמת המקום בו הייתי רק התגברה בעקבות זאת.
חשבתי על זה שהיא מרחמת עלי קצת, בעקבות מה שעוד מצפה לי,
אני גם חושש, אך יחד עם זאת מאמין, בה קודם כל, ואחר כך באמונתי בה,
ובכל זאת, הייתה לי כן מחשבה מטרידה כשהלכתי במקום קדוש,
חשבתי על אפשרות שעכשיו נראית רחוקה אבל היה לי קשה להמנע מלחשוב עליה,
אני מדבר על האפשרות שיבוא היום, והיא תרצה שאגור קרוב אליה,
לא הצלחתי להתעמת עם המחשבה הזאת לבדי, היא רק העבירה בי פחד,
פחד קר שזורם לאורך עמוד השדרה, אפילו שאפשרות זאת היא גם אחת מפסגות שאיפותיי,
לכן גם ביקשתי את עצתה של הרוח, וזאת באה אליי בחסותו של הואדי,
מספרת לי שבחרתי, שנכונה בחירתי, ושזאת שחיי בידיה תדע מה טוב בשבילי,
גם אם אני לא אוכל להבחין בכך באותו זמן, והיא הזכירה לי עוד משהו הרוח,
אתה יכול לעזוב את הואדי, היא אמרה, אבל הואדי כבר לא יעזוב את ליבך לעולם,
ושוב הייתי רגוע, תודה לך רוח, תודה הרים וואדי,
תודה לך גבירתי, אלוהיי עלי אדמות


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י