אני חי בחלום, כל יום פחות ממשי לי מהיום הקודם,
יחד עם זאת יותר מורגש, ובהחלט יותר מרגש,
אפילו שעל פניו ביקשתי להיות שייך מההתחלה כמעט,
אני מרגיש איך מיום ליום האחיזה שלה בי יותר חזקה,
צעד צעד היא מכוונת אותי, מלמדת אותי התנהגות נאותה,
וכובשת כל חלקה בי שעוד צייצה צליל חופש, תודה לך גבירתי.
היום שוב קמתי עם חיוך בלב, למרות שציפה לי יום קשה מבחינת מטלות,
מין איזון ליום האתמול בו יחסית תפקידיי היו מועטים,
אבל הקושי הפיזי היה החלק הקטן, היו מספר דברים היום שהיו למורת רוחה,
וזה היה הרבה יותר קשה, אני מבקש להיות מושלם עבורה,
ונראה לי שהדרך ארוכה עדיין, אך בכל זאת אני אופטימי,
יודע כי אין דבר שלא אוכל לו אם רק ארצה בכך, ומבקש להשתנות,
להיות מותאם לה ככפפה ליד, ואני מבין שזאת הדרך, לימוד דרכיה,
התאמה עצמית וכיוונון שיהפכוני לכל שתרצה, אני מאמין בעצמי,
אך קודם כל אני מאמין בה, מרגיש את עוצמתה והיכולת שלה לשנותי,
גם במקומות שאני עשוי לא באמת לרצות, אני שוב מודה לך,
ויודע שאת מבינה טוב ממני, מה טוב בשבילי.
ומחר אני עומד להיות חלק כפי שלא הייתי מעולם וזה כל כך מרגש,
אפילו יותר מהמסיבה של יום שישי, טוב אולי אותה אני עוד לא מעכל 😄
לפני 13 שנים. 24 בנובמבר 2010 בשעה 17:51