אוי איזה יום, יום הסטורי ממש מבחינתי,
היום זכיתי להיות חלק כמו כל כוסית מצויה,
היום זכיתי להיות מקולר, היום זכיתי לומר לה שאני אוהב אותה,
תודה לך מדהימה.
כבר בבוקר הרגשתי במשהו מיוחד היום, הנחתי שזאת הייתה ההבנה שהגיע התור לקוסמטיקאית (ניקיטה האחת והיחידה, תודה על עבודה נפלאה), אבל זה היה יותר מזה, הרבה יותר. התעוררתי עוד לפני השעון וכולי מרוגש, מחכה לשעה 5 בערב, עשיתי כל מה שצריך לעשות היום יותר מהר, רק להגיע לשם, רק להיות כבר יפה למען גבירתי, לעבור את המשוכה הזאת, להראות למדהימה שאין דבר שהוא קשה למענה.
במבט לאחור על היום אני חושב שנקודת השיא שלו מבחינתי הייתה דווקא מוקדם בבוקר, טוב לפחות אחת מהן 😄
לא משנה, בכל זאת המיין אישו של היום היה טיפול השעווה שעברתי, למרות שידעתי שאני מוכן לספוג הכל למענה, די חששתי מכל ההלחצות מסביב, תיקח כדורי הרגעה, תגזור שערות ארוכות, ועוד כהנה וכהנה, חששתי שלא אוכל לעמוד בכאב, שאצווח, שאבכה, הרגעתי את עצמי בכך שבכי זה דבר משחרר, אבל בהחלט רציתי כבר שזה יהיה מאחורי.
יצאתי הרבה לפני הזמן המיועד לטיפול, אני אוהב להגיע קודם למקומות שאני לא מכיר, הסתבר שזה היה מזל גדול כי היו פקקים מטורפים, שכחתי כבר מה זה אזור מרכז, אבל בכל זאת מתוך ההכרות שלי עם האזור, הצלחתי לתמרן בין כביש עמוס למשנהו, ובסוף יצא שהגעתי בול בזמן, ועוד חיכתה לי חניה בדיוק מתחת לבית, ניקיטה התרשמה מהדיוק, כנראה שזאת שמתכננת את חיי יודעת מה שהיא עושה.
ואז התחיל הדבר האמיתי, טיפול השעווה, בהזדמנות זאת אני רוצה לחרוג ממנהגי ולומר משהו פחות חיובי עליכן, בנות, אתן בכייניות, לזה אתן קוראות כואב? נו בחייכן, בסוף עוד כשיגיע היום ונזכה הגברים ללדת, יתברר לנו שכאבי לידה היא פיקציה, משהו כמו נקע ברגל, ואפידורל זה סתם סוג של פטריה משובחת (בשביל זה הייתי יולד :)), לא שלא כאב, בהחלט כאב, אבל כאב נסבל בהחלט, במיוחד כשחשבתי עליה (רוב הזמן), דווקא החום של השעוה והדיגדוגים במקומות רגישים יותר הציקו לי.
אבל זה כבר מאחורי ואני מתרגש, ועוד קיבלתי אישור להיות מקולר, למה מגיע לי כל האושר הזה? אני חושב עלייך גבירתי והלב שלי רוקד פשוט, לא ואלס או טנגו, הוא מתקרחן על טראנס כאילו אין מחר, פועם בסל"ד גבוה ומאושר, מאושר, מאושר.
תודה לך שולטת מדהימה, תודה לך בכוח המוח, כישפת אותי, בידייך אני, ומרגיש איך את מעצבת אותי לדבר טוב יותר, איכותי יותר,
שיהיה ראוי לשכמותך.
לפני 13 שנים. 25 בנובמבר 2010 בשעה 19:17
