צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חלומות בהקיץ

בלוג למטרת הנושא לשמו התכנסנו...
לפני 13 שנים. 5 בדצמבר 2010 בשעה 16:58

השבת האחרונה עפה לי כמו הרוח,
מענגת בליטופה, מכוונת בהצלפה, מדהימה בעוצמתה,
ושוב ההצלפה הקשה ביותר באה בדמות יציאתה מהרכב חזרה לביתה...
נורא מוזרה לי ההרגשה הזאת, מצד אחד אני מרגיש אותה כל הזמן,
כאילו נוגעת בי, עוטפת אותי בחום ועונג, אבל אני גם מרגיש אותה,
מה עובר עליה, מתי נעים לה, מתי פחות, מתי לחוצה בעבודה, גם כשאני לא לידה,
ואני מרגיש גם מה היא מרגישה כלפיי, גם כשאני לא לידה,
ומתוך כל ההרגשות האלו אני מאוד מאושר, גם כשאני לא לידה.
ועדיין, אתמול את היית פה, ותחושת הזכרון עוד צורבת בגופי,
מזכירה לי כי גם האושר יכול להתעלות על עצמו, כשאני לידך.
אוהב אותך כל כך גבירתי

בכוח המוח{Aion} - - "אתה נורמלי? איך אני ארד חזרה את כל ההרים האלה? אתה מביא אותי לכאן כאילו שאם אני אמות כאן אז תמצא מחר 60 מלכות כמוני.."

- "לא יקרה לך כלום, גבירתי. את מוגנת כאן לחלוטין"

- "בטוח?"

-"בטוח"

-"אז איך אני ארד את זה?"

-"בריצה."

***


זה היה כיף גדול.
יותר ירוק מכיף..
בכל זאת (:

}}{{
לפני 13 שנים
zboy{זאתי} - ברכו אותך ההרים בבואך,
וריקדו שבילהם לרגלייך
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י