חלומות בהקיץ

המצב ביננו חזר לקדמותו, שוב קשר טוטאלי, ציות מלא, אהבה הדדית, פתיחות וחשיפה, הזדהות, דאגה ואחריות, אמון מלא, שמחה ואושר, לק אדום ולשון, מחליטה ומבצע, מלוא החופן רגש, זוג משמיים. לכאורה.
משהו שונה בכל זאת, כנראה שיש דברים שאי אפשר להחזיר כלאחר יד, קשה להסביר מה, כמו יותר דיסטנס בין הנשמות, יותר קור, לא מילולית או תוכנית, אנרגטית, מנטלית, אם בכל זאת יש לי תחושה יותר ממוקדת, או מובנת, אז זו אולי מין תחושה של משבר אמון שיצרתי אצל גבירתי, כאילו היא פחות סומכת עלי, לא שאשקר לה או משהו כזה, אבל אולי שלא אהיה שם בשבילה ביום פקודה אמיתי, כשהיא באמת תצטרך, זה כואב לי, ועדיין אני מרגיש שזה מגיע לי, ומקווה שאצליח להשיב את בטחונה בי. זה קצת מבאס אותי לחשוב על האוצר שהיה לי לפני כן, האמון המלא שהיה ביננו מבלי הצורך בשנים של הכרות והוכחות, ועל איך הפסדתי אותו כזה בקלות. זמן בניה עכשיו.
ובכל זאת אני משתדל למצוא את החיובי, גם במה שקרה, והחיובי שמצאתי הוא המקום שלי היום, אני הרבה יותר חזק באמונתי, מעריץ אותה ושייך לה בצורה מלאה, מבין שהיא דואגת לי, לנו, לקשר, מרגיש שהנתק ההוא גרם לי להפנים עד כמה היא יודעת מה נכון, ומה טוב, לה, לי, ולשנינו, וזה כל כך קל לי להתמסר, אני רק צריך לזכור את זה...
אוהב אותך גבירתי