חלומות בהקיץ

התעוררתי לא מזמן, בתחושה של חוסר וריקנות.
אני אוהב אותך, ככה אני מרגיש, ומשתוקק לחזור למקום שהייתי בו לפני יומיים,
שוב ניסיתי להבין מה קרה, ושוב אין לי תשובה אחת וחד משמעית, יותר מכלול של כמה דברים.
אולי זה התחיל מזה שהבאת אותי למקומות כל כך קיצוניים ובלתי מתפשרים, וכזאת קלילות,
קל מדי, משהו שלפני חודש עוד היה נדמה לי כבלתי אפשרי,
אולי מספר הפעמים הרב שגמרתי השבוע (יחסית לשבועות קודמים) הוריד לי את החשק לציית,
להקשיב ולקבל, לרצות ולהיות שם בשבילך, אולי זה גם השכטה,
התחושה שהנה סוף סוף תרד התלות שלי ממנה, יחסי האהבה/שנאה שלי איתה קיצוניים,
וזה בטח הלחיץ אותי להרגיש שהנה אני הולך לעשן פחות, אם בכלל, במיוחד כשיש לי פחות חשק,
אולי אפשר להוסיף לזה גם את החיים מסביבי, איך הם פורחים פתאום (רק בזכותך),
איך אני פורח, איך הסביבה מרגישה את זה ומבקשת את קרבתי, איך הבנות עושות לי עיניים,
ואולי זה גורם לי למחשבה של מה אני צריך את זה, להיות שם למטה? למה שאני לא אמשיך למלוך וזהו?
למה שאני לא אחגוג את החיים בלי לבקש אישור לכל דבר, בלי הגבלה, בלי פיקוח מתמיד.
ואולי זה גם הפחד ממה שהולך לקרות, ההבנה שאת יכולה להביא אותי למקומות קיצון,
ולגרום לי לעשות דברים שאני לא בטוח שאני רוצה לעשות,
ואולי פחדתי גם שאני כל כך מרצה ומסור שימאס לך מזה בסוף, תרצי קצת עימות, תבחרי במישהו עם יותר התנגדויות,
ואולי זה סתם עייפות החומר, הצורך לנוח בלי לדפוק חשבון, אני לא עושה כל כך הרבה,
אבל בכל זאת עושה הרבה יותר באופן יחסי, ובאמת הרגשתי עייף,
ואולי זה גם התחושה שלי שהתאהבת בי גם, אני יודע מנסיון עבר שזה היה גורם לי לפעמים לברוח,
אבל זה מוזר הפעם, מפני שהרגשתי שזה הדדי...
אני לא באמת יודע, אבל מרגיש שלכל אחת מהאפשרויות שמניתי יש חלק קטן,
וביחד זה יצר אצלי את המצב הזה של חוסר חשק ורצון, אני כן מרגיש שזה כבר מאחורי,
מת להרגיש שייך לך, לרצות ולציית, לקרוא לך גבירתי, ובכלל, להיות שם בשבילך,
את ורק את, מבקש שתמלאי את חיי, קחי אותם חזרה למשחק בין אצבעותייך.
אני אוהב אותך ג.,
בונו שלך