לפני 14 שנים. 6 במרץ 2010 בשעה 18:14
איש חכם אחד הזכיר לי:
עבדים, אשר ביקשו להם את המלכות,
עטו גלימה ונשאו להם שרביט,
התגנבו לכס מוזהב
והתיימרו.
אלא שעוצמה לא קונים ביומרה. גם לא בלהטוטים פירוטכניים של מתק שפתיים וצחות לשון מצקצקת. ומלכים בכלל, כבר מזמן, יש רק באגדות.
ומי אני, אם אתה רק עבד כי ימלוך?
אני, שהבטתי בך בעיניים תמות ועורגות,
אני, שפיזרתי עלי שושנים למרגלותיך, וליקקתי בלשוני את השטיח האדום,
אני, שנישקתי את אבק פסיעותיך,
אני – שפיזזתי עד אובדן שפיות עם חיילי פמליותיך, שנכנעתי להוד והדר הצלפותיך, שנשמתי הבל פיך כאילו היה פרודות האויר היחידות להחיות נפש עלי אדמות.
...מי אני, שלא יכולתי להבחין, שאין, אין אתה עטור בבגדים נוצצים, כי אם עירום, וכסות ערוותך - קלישאות מסמורטטות...
אם זו אני, הרי שאני לקויה מספיק כדי להיות ראויה – לך.
