פורקתall

על גבי פסי רכבת אדומים, צהובים וכחולים, המותווים בבוטות וללא סלחנות, על פני גבעות לבנות מתפרכסות, הרגש משוכנע שהוא מצוי בנסיעה הזויה ברכבת הרים: הוא נבוך, הוא מושפל, הוא במאניה. הוא מוקסם, הוא גאה, הוא בזוי. הוא מזועזע והוא מלא וגדוש בפליאה.

אבל, כשפסי הרכבת מפונים, אחרי שהונחו ללא רישוי מתאים, אין לו לרגש שוב רכבת הרים לנסיעה,
הוא פורש בעלבון,
מבודד, מנודה,

מיותם.

מי יניח לי כבר מסילה כשרה.