לפני 14 שנים. 26 ביוני 2010 בשעה 6:21
והשולחן צפוף אדם,
ואת, ישבת לך שם כפופה,
צקצקת בעילגות בשפתייך
ונא-לך!
נאטמו אזניי, לא שמעוך.
והשולחן עודנו עמוס לעייפה,
ואת, פירורים פזורים בשערות שפמך,
נטיפי רוק מעטרים סנטרך
ונא-לך!
נסתמאו עיני, לא ראוך.
ובשולחן, האורחים עדיין סועדים,
ואת, גווך מט לנפול,
גרוגרתך נתעוותה בנסיונך לבלוע
ונא-לך!
תאבוני לא נגדע, לא נגרע.
ואז שכבת.
והצופים רחמיהם נכמרו, נפשם יצאה אלייך.
בכוחות מחודשים נשאתי עיניי,
לחזות בעתיד הנפרש לפני –
נוצץ ובוהק, צח, טהור לשון וורדרד.
די כי אבהה בבבואתך המצומקת
גוועת תחת כובד שנותייך
והנה-לך!!!
הושבה לה רוחי אל נפשי.
