לפני 13 שנים. 15 באוגוסט 2010 בשעה 20:55
מרצפת חדרך הקפוא, כשמימייך נוטפים משערי הטמא, מביטה אל חלל האויר. אני רוצה לברוח. כי אני יודעת ש -
מקומי במיטת אפריון,
וילונות ארגמן,
ומצעים לבנים מלטפים של סאטן, מדיפים את פריחת הלילך,
בוקר מפציע מבעד לחלונות בוהקים ללא דופי,
אור מציף את החדר
ואותי גם.
כן, אבל,
ידוע ידעתי כי,
גם -
במיטת הנסיכות,
האפונה שבקרקעיתו של הלב - לי לא תתן מנוח;
היא תפצע ותקרע את בשרו החולה;
המוגלה תמגר ריחות הלילך, הריקבון את הסאטן יזהם,
והאור–
הוא יברח מפאת האימה
וממני גם.
