ורשה שלום, כל העמדות תפוסות

קלמן היה קורא לי "חנזל" כשהוא רצה משהו, או כשהיה לו משהו נוראי לספר לי. אם הוא היה אומר את זה בקול רך, מייד הייתי יודעת שקטסטרופה מתרחשת לה על ראשי.

כמו ביום שהוא סיפר לי, נשען על משקוף המטבח בעודי מלבבת לו לביבות כמדי בוקר, שלמרות שהוא מאוד אוהב את הלביבות שלי, הוא הולך לאכול חומוס עם החבר'ה.

קלמן ביטא "חומוס" עם חולם ולא עם שורוק, ולא הייתה לו הריש הרכה הדרושה לאמירת מילים כמו חבר'ה.

הוא גם אף פעם לא חזר.

ועדיף שכך, כשחושבים על זה. שמעתי שממרח הקטניות הזה עושה גזים.