אז עשיתי את זה.. קפצתי בנג'י..
122 פאקינג מטר.. מלכת העולם... כמו ציפור.. בסוף העולם שמאלה.
תמיד רציתי.. ותמיד פחדתי.. ככה לאבד שליטה . מרגע הקפיצה החיים שלי בידיי אלוהים.. אם הוא בכלל קיים, אם הוא מקשיב ולמה שיקשיב לי חוטאת שכמותי, אוכלת שרצים ומזדיינת עם גויים?!.
אז קפצתי .. התמודדתי עם הפחדים הכי אפלים שלי.
מה זה אומר עליי? האם עכשיו אני מוכנה גם לאבד שליטה גם בחדר השינה? להיות נתונה לחסדייך?
עפתי .. למחוזות חפצים, והנוף,, אוך היה כ"כ מדהים.
נחנקתי.. לא יכולתי להוציא הגה.. רק פרסתי את ידיי והרגשתי חופשייה.. לחופש אין מחיר. עכשיו זה סופי.
פתאום הקרקע נראת כ"כ אבודה.. תלושה.. כמוני.. עלה נידף ברוח, שמכור לריגושים.
אז מה הלאה? לקפוץ ממטוס?
חוויה מדהימה.. הכי מדהימה שעשיתי בחיים.
האאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא.................. איזה כייף!!!
תודה שיצאתי מזה בחיים.. עכשיו הם הרבה יותר מוערכים.
.
לפני 18 שנים. 22 בנובמבר 2006 בשעה 13:20