שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

mm

ועוד תא נפתח לו..

לפני 18 שנים. 18 בנובמבר 2006 בשעה 17:03

יושבת בבר קודר בפאקינג אמצע שום מקום, מפוצצת מקוק זול וג'מסון מהול בלימון שיחליק ביתר קלות דרך הגרון..
אותו גרון שגונח בלי קול שצורח בלי מילים.
טסה עד סוף העולם , בורחת מעצמי , עד שקולטת שהעצמי רודף אחריי גם עד סוף העולם וגם חוזר איתי משם.. אי אפשר להפרד ממנו הבן זונה..
ואז מחליטה ללטף אותו , את העצמי הזה.. כי ככה אמרו לי שהייתי בת שלוש- " בכוח לא תשיגי כלום", אז מלטפת אותו , מחבקת אותו, ואפילו עושה לו ביד.. ומסתבר שלעשות איתו שולם תוך כדיי ליטוף הדגדגן.. זה אחד מעשה האהבה המזככים ביותר שעשיתי..
תודה לי , לעצמי... ולכוח הרצון שמאן לתת לדאון להשתלט.

flashback{ג"ו} - אוי.. מעולה.
לפני 18 שנים
mm - חן חן יקירי
לפני 18 שנים
mm - יקירתי
לפני 18 שנים
nhugo - בסוף תמיד מגלים אין מסכות מעצמנו תמיד אנחנו אנחנו לא משנה מתי או היכן
תמיד שם מחכים לעצמנו תמיד נחזור להיות אנחנו
זה נהדר אך גם נורא כי הדרך לעיתים כואבת והגרון גונח צורח ניחר
לא כול מה שסיפרו לנו נכון ליפעמים צריך כוח
למזלך חלק מהעצמי שלך הוא כוח הרצון
יש אנשים שאין להם את זה
את בורכת
לפני 18 שנים
mm - אני לא חושבת שזה עניין של ברכה .. מדובר פה בעבודה של הרבה שנים.. עד שמגיעים לנחלה, למקום בו מרגישים בטוח ושלמות עם מי שאתה ומה שאתה.. ואז העולם הרבה יותר מחיוך..
שבוע טוב נוגו יקר
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י