אתמול הגעתי לספייס בפעם הראשונה. הביקור הקודם שלי במועדון בדס"מי היה לפני כמה חודשים בנו-לימיט ז"ל . הייתה מסיבת תחפושות שמחה ומושקעת. למסיבה הגיעו האחים בלוז, לוחמים מספרטה, היידי בת ההרים, ושפע של חתולות מין. נהניתי בצורה בלתי רגילה, פגשתי את נטע-לי המקסימה, רקדתי, שתתי, וצפיתי במיטב הפטיש שיש לארץ הקודש להציע. הביקור פתח את עיני, והזכיר לי כמה דברים ששכחתי על עצמי. במשך תקופה ארוכה לא מצאתי לעצמי בת זוג עם נטיות מתחלפות כשלי, ובאופן טבעי מצאתי את עצמי יוצא עם לא מעט וניליות. פתרתי לעצמי את הקונפליקט של לצאת עם ונילית באמצעות שני הסברים .
1.) אם הזמן אני אכניס אותה לסצינה בהדרגה והיא תהנה מזה בצורה כזו או אחרת ונגיע לקרקע משותפת.
2.) אם אני אוהב אותה מספיק, והקשר יהיה לי טוב, אני "אוותר" על ההנאה הזו למענה. אולי אפילו "אשכח" מהנטיה שלי אם אני מספיק זמן לא אחשוב על זה.
היה לי לפני שנתיים קשר חם עם ונילית שנגמר מיד אחרי שסיפרתי לה שאני אוהב קשירות. היא קיבלה את זה די קשה, ולא הצליחה לראות עתיד משותף עימי. היא החליטה שמכיוון שהיא ונילית היא תמיד תחייה בתחושה שהיא לא מספקת אותי מינית ולכן אני לא אוהב אותה באמת. למרות שניסיתי לשכנע אותה (ואותי) שהיא טועה, ברגעים מסויימים הרגשתי לא מסופק מחיי המין שלנו.
הביקור אתמול בספייס הזכיר לי דבר חשוב אחד. לא משנה כמה אני אנסה להדחיק את הנטייה שלי, לא משנה כמה אני אומר לעצמי שאני מעדיף חיים נורמליים,לא משנה כמה זמן אני לא אחשוב על זה , אני תמיד אהנה ואזדקק לבדס"מ.
זה מי שאני, ואני צריך לאהוב את עצמי, לקבל את זה, ולחיות עם זה בשלמות .
מישהי רוצה להצטרף למסע ?
לפני 15 שנים. 13 במרץ 2009 בשעה 19:34
