אתמול קיבלתי מעטפה בדואר .
ציפיתי למעטפה הזו מספר שבועות , עבדתי בשביל המעטפה הזו מספר שנים.
שלוש שנים עמלתי ויגעתי , סבלתי תיסכולים , העברתי ימים שלמים בעבודה מאומצת .
היו גם רגעים יפים אין ספק . היו רגעים של סיפוק. היו ימים שחייכתי מהצלחה .
בלילות הארוכים של לימוד ושינון תמיד פינטזתי על הרגע הזה , הרגע שבו המעטפה תגיע .
והנה הוא הגיע . היו לי ספקות אם זו אכן המעטפה, ואם זו אכן המעטפה האם יהיה כתוב בה מה שארצה לקרוא .
ידי מעט רעדו כשפתחתי את המעטפה .
האם הרגע מתוק כמו כשדמיינתי אותו ? מתוק , אבל כשפינטסטי אותו נראה לי שהוא היה מתוק יותר.
הוצאתי את המכתב והתחלתי לקורא :
"ההנו מאשרים בזאת, כי מר XXXXX מס' ת.ז. #### סיים את לימודיו לקראת תואר ראשון , וזכאי לקבל את התואר מתאריך 27.9.06 . "
מי היה מאמין , עבור כל מילה במשפט הזה עבדתי יותר מחודש .
אבל זהו , רישמית אני אקדמאי ואיש לא יוכל אף פעם לקחת לי את זה .
אז עכשיו , אחרי שהעליתי מס להורים שלי , ולנורמות החברתיות , אני חושב שאני חופשי להטוות את חיי .
לא ?
לפני 17 שנים. 3 בפברואר 2007 בשעה 16:34
