חברה אהובה הזמינה אותי לבארנץ'
אז שלא אבוא?
וככה הרווחתי גם הכרות עם זוג מקסים
שנתנו לי להרגיש מאוד בנוח ככה מידית
וזה בהחלט לא מובן מאליו
ובתוך כל הרעש וההמולה שהיו שם
עם הופעה של מחרוזת שירים
(ואני תמיד שמחה לפרגן לזמרות אחרות 😉 )
הקשר בין שלושתם היה כל כך מוחשי
וזורם, ונעים,
שפשוט היה תענוג לראות
ומרחיב את הלב
היה לי העונג להכיר אתכם,
והיה לי כיף לראות אותך, חברה שלי, עם חיוך גם בעיניים.
תמשיכו להיות מאושרים ככה ביחד
שלושתכם
אוהבת
}{
תמיד אופטימית
כל מה שכתוב כאן הוא מציאות או דמיון, או ערבוב.**אופטימית**
Optimist: Person who travels on nothing from nowhere to happiness
(מארק טויין, ותודה ל Kohinoor)
נא לשמור על זכויות היוצרים - אין להעתיק, לשכפל, להדפיס, לשכתב, או להקריא בלוג זה.
אולי אני רק מדמיינת
את רוחות הסתיו המתקרבות
ומביאות איתן
שינוי
והפעם, אני מחכה להן
אתן לעצמי להסחף
איתן
במערבולת
בסחרור חושים
הכי רחוק
הכי גבוה
שאפשר
אולי אני רק מדמיינת
ואולי לא....
*עדיין אופטימית*
אני רואה חברים שלי, אנשים שאני אוהבת
שטוב להם
שמאפשרים לעצמם
שמעיזים
כל אחד בדרכו ובדרכה
רואה את החיוך על פניהם
את האור בעיניים
וטוב לי.
מחייכת בפנים, וגם מבחוץ
כי זה פשוט כיף לראות.
פשוט שיהיה שבוע טוב!
קח את הזמן להכיר אותי
קלף ממני את השכבות לאט
תרשה לי ללמוד אותך
לבטוח, לתת אמון,
להתמסר אליך
להיות שלך
ככה אני רוצה את זה
כל כך הרבה דברים עברתי השנה
וכאילו לא למדתי כלום
בין האפשרויות אני בוחרת
להרים את הראש
לשאוף אוויר
להרשות לעצמי לפנטז
להרגיש
לחוות
ולהמשיך ללכת
בזו הדרך עד יכלה כוחי
או עד שאגיע
אופטימית, ברור שאופטימית 😄
כתבתי פוסט
מחקתי.
תודה למי שקרא וראה, וגם למי שהגיב,
אבל לא מתאים לי שזה יהיה באויר.
עוד לא כתבו עלי את המילים החשובות
עוד לא השתמשו עלי בכל הכלים
עוד לא סיתתו, יישרו, החליקו,
עוד לא יצרו ממני את כל מה שאפשר
כמו טאבולה ראסה
מחכה להתגלות
עד שיגיע זה שידע מה מסתתר בפנים
וירצה לחשוף לאוויר העולם -
אותי, בשבילו
*עדיין אופטימית*
לאט לאט מתברר לי
שמה שאני רוצה
פשוט לא קיים
ועכשיו נשאלת השאלה
אם לשנות את החלום
ולהמשיך לנסות
או
לוותר
להסתובב
וללכת
?
(עדיין אופטימית)
באוקטובר שעבר החלטתי שאני מתחילה דיאטה.
זו היתה החלטה, שלא ידעתי לאן תביא אותי, רק ידעתי שאני הולכת על זה בלי פשרות, בלי ויתורים,
בלי תירוצים.
למדתי כל כך הרבה מעבר לדיאטה. על עצמי.
על היכולות שלי, על הצרכים שלי.
באופן לא כל כך מפתיע, אם קצת חושבים על זה,
איפשרתי לעצמי במקביל ללמוד על בדס"מ,
ובעיקר על הבדס"מ שלי.
ללמוד עלי בעולם הזה, שהיום ברור לי, שכמו המשקל החדש,
גם הוא חלק ממני באופן כזה או אחר.
הדיאטה עדיין לא הסתיימה, וגם הלימוד העצמי.
לפעמים זה קשה, מפחיד, ואפל
לפעמים זה שמח, נותן אנרגיות, ומרגש
ומעל הכל - זו תמיד - אני
ואני, לומדת להכיר את עצמי מחדש.
עדיין אופטימית
ועל הכל מכסה דוק של עצבות
דקיק, כמו תחרה,
נח ברפיון כאילו לא מורגש
אבל בעצם כל כך נוכח
בא לי להיות הרוח
שתעיף אותו ממני
אבל לא מצליחה
לייצר את הרוח הנכונה
ועדיין אופטימית