תמיד אופטימית

היא יושבת, מחכה.
הוא מחבר אותה, מחווט, בודק שהסוללה במקום,
ומפעיל.
בהתחלה הוא רק משתעשע באפשרויות השונות של הצעצוע החדש,
מופעל בסוללות, כמו....כמו ווקי טוקי של ילדים,
רק שהתדר שונה והצלילים....אוווו, הצלילים.

והיא, היא תמיד רצתה לדעת איך מרגישה צעצוע,
כשהמעגל החשמלי נסגר,
כשאנרגיות חדשות זורמות בגופה,
כשנעשה בה השימוש לו היא מיועדת.
זרם חלש, שהולך ומתגבר,
פועם, ופועם, ופועם...
הצעצוע לומדת איזה קולות היא יכולה להשמיע, ומופתעת מעצמה ,
(גם עבדאללה, מנהל העבודה בבנין הנבנה בסמוך מופתע).
גניחות. צעקות. צרחות.
מרגישה איך היא מופעלת,
כשהוא, בקצות אצבעותיו, לוחץ על הכפתורים השונים,
משנה, מזיז, מוריד אותה על ארבע,
ובודק מה עוד הצעצוע יודעת לעשות.
משחק בה,
צעצוע