לפני 13 שנים. 21 בפברואר 2011 בשעה 6:09
בתהליך הדיאטה שלי אני לומדת הרבה על מחוייבות והתחייבות.
קודם כל לעצמי.
החלטתי. ואני מחוייבת להחלטה שלי. זה אומר שגם אם נורא בא לי לפעמים להפסיק את הדיאטה, אני לא אעשה את זה. כי אני מחוייבת לעצמי להמשיך בתהליך ואין מצב שאני מפרה את המחוייבות הזאת.
דרך זה, אני גם לומדת על מחוייבות בכלל.
על הערך שיש למילה שלי.
על זה שכשאני נותנת את המילה שלי, אני גם צריכה לעמוד מאחורי זה.
כי התחייבתי. כי יש לי מחוייבות, גם כלפי עצמי וגם כלפי מי שקיבל ממני את המחוייבות הזאת.
וגם כאן, אין מצב שאני אפר אתה, לא בלי להגיד קודם שזה קשה לי מדי, או לא עובד לי.
לא בלי לדון בזה, לבחון את זה, לא רק עם עצמי אלא עם מי שצריך.
זה לא קל. אבל אם זה היה קל, לא היה כזה סיפוק כשמצליחים לעמוד במחוייבות.
וזה מאוד מאכזב לגלות שיש אנשים שבשבילם, המילה מחוייבות, חסרת משמעות.
