כשרעש הקונגו באוויר, אני מרשה לעצמי להיות קצת יותר קולנית, ומשחררת אנחות לאוויר הפתוח.
'תבואי בלי תחתונים'
הוראה זו הוראה. אז לבשתי שמלה, כי עם מכנסיים זה פחות נוח.
ממול, יש בית בבניה. שומעים את קולות הבניה ואת קולות הפועלים די בבירור גם כשהחלונות סגורים לא כל שכן כשהם פתוחים.
אנחנו יוצאים להתסכל מה הם עושים היום. מעין מעקב על התקדמות הבניה. אומרים לפועלים שלום, עם עבדאללה אנחנו כבר מנהלים שיחות יומיות.
ה"קונגו" מרעיש ואנחנו זזים קצת אחורה. הרוח נכנסת לי מתחת לשמלה ואני רועדת קצת מהתזכורת שאני בלי תחתונים...
אנחנו פונים לחזור לתוך הבית, אבל פתאום הוא נעצר ונעמד מאחורי והיד שלו נשלחת אל מתחת השמלה. "העץ מסתיר אותנו", אני מספיקה לחשוב, או לפחות מקווה, לפני שאני נאנחת, מתפתלת לו על היד. ואז יש שקט, ואני מחניקה את הקולות שצריכים לצאת.
אני נושמת עמוק, נאנחת לו לתוך האוזן, ואז שוב הקונגו מרעיש ואני יכולה להתבטא בקול.
כבר לא אכפת לי אם הם רואים או לא. והוא, עם היד שלו מתחת לשמלה, לוחש לי באוזן "תתארי לך שהם עומדים עכשיו בתור אחרי שהם רואים אותך ככה, אני דואג שיהיה סדר, והם עושים בך מה שהם רוצים כשאני משגיח" כבר קשה לי לעמוד, ואני נשענת עליו, וכבר לא אכפת לי אם הם שומעים או לא. כל הגוף שלי רועד, ואני שומעת אותו, כמו מתוך ערפל, מתאר איך הוא שומר על הסדר...."אחמד, אחריו ג'אמל ואחריו עבדאללה, לפי האלף-בית, חייב להיות סדר" הוא לוחש ומשחק בי באצבעות מיומנות, "חייב להיות סדר" אני שומעת והמשפט מהדהד בראשי (שלא מסוגל להכיל כרגע יותר ממשפט פשוט כזה...),
אני רועדת לו על האצבעות, גונחת בקול בכל פעם שה"קונגו" רוטט בשאון מעבר לגדר, מחניקה את האנקות כשה"קונגו" נח, והוא בשלו, ניצב מאחורי, מביט בפועלים מעבר לכתפי, מחייך אליהם בחביבות (נו בטח, הוא צריך שיצקו לו בטון בכניסה לחניה), ומחטט בי, לא מרפה, לא עוצר ולא נח...
"חייב להיות סדר"....שיט, קיבינימאט, לא יכולתי ליפול לידיים של מרוקאי או תימני או אפילו עירקי עם שורשים פולניים, הייתי חייבת ייקה.....?
כן, יש לי פה עניין עם בועלי בניין.....(ומאז, כל פעם שאני באה לבקר, הם מנופפים לי לשלום בחביבות. אתם חושבים שהם ראו?)
לפני 13 שנים. 27 בפברואר 2011 בשעה 20:43
