לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

תמיד אופטימית

כל מה שכתוב כאן הוא מציאות או דמיון, או ערבוב.

**אופטימית**
Optimist: Person who travels on nothing from nowhere to happiness
(מארק טויין, ותודה ל Kohinoor)


נא לשמור על זכויות היוצרים - אין להעתיק, לשכפל, להדפיס, לשכתב, או להקריא בלוג זה.
לפני 13 שנים. 27 בספטמבר 2011 בשעה 4:18

מסתבר שכל אחד זוכר את אותה הסיטואציה אחרת
זה תמיד מפתיע אותי
איך הפירושים שאנחנו נותנים,
המילים שהיינו רוצים לשמוע,
הופכים להיות חלק מהזכרון
כך שאחר כך אי אפשר להפריד בין מה שהיה
למה שעוטף את מה שהיה
והופך להיות האמת של אותו אדם

זה נכון כשמדובר בזכרון ישן
וגם כשמדובר בזכרון חדש
אפילו עדי ראיה נותנים עדויות סותרות
ובטח כשהזכרון מכיל דברים שהאדם מעדיף לשכוח

ואני רק שואלת את עצמי האם אני הולכת לעשות עם התובנה הזאת משהו

ג'וני מאר - מה שבאמת מפתיע הוא שכולכם (כולנו) טועים
לפני 13 שנים
זאת​(שולטת) - צריך לעשות איתה משו?!
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י