תמיד אופטימית

נשענת על הקיר, מנסה להסדיר נשימה בזמן שההתכווצויות בכוס הולכות ודועכות.
בבוקר מילאתי אחרי ההוראות שלך במלואן ואז שלחתי סמס שהכל במקום, והחורים מלאים.
התוספת של הטוש שנשען על הדגדגן רק הוסיפה על החרמנות שטיפסה וטיפסה.

התלבטתי אם לקחת את האוטו או ללכת ברגל לסידורים השונים. למצוא חניה זו לא משימה קלה בבוקר במרכז העיר, ולנהוג עם
באט פלאג מצריך מאמצי ריכוז גבוהים מהרגיל. ובכל זאת, בגלל העננים והתחזית החלטתי לקחת את האוטו.
ההתלבטות היתה שולית - מצאתי חניה רחוקה וממילא נאלצתי ללכת הרבה, מרגישה בכל צעד את הביצים הסיניות בכוס,
זזות בפנים, ומעלות את מפלס החרמנות עוד יותר. החיכוך על הדגדגן היה מטורף, והשילוב של הכל ביחד...
הרגשתי את האורגזמה מתקרבת, ונשענתי על הקיר.
האנשים שהיו ברחוב עברו על פני, חלקם מגניבים מבטים. באותו רגע לא עניין אותי כלום, גם לא אם הם מנחשים למה נעצרתי.

זה היה מטורף. השילוב של המיקום והעוצמה של הגמירה סיחרר אותי לגמרי, ולקח לי זמן להסדיר נשימה,
ולידיים להפסיק לרעוד כדי שאצליח לסמס לך ש - וואו. גמרתי. עכשיו. באמצע הרחוב.