תמיד אופטימית

זו פעם ראשונה שלי במיילדום, וכמה שלא ניסיתי לדמיין מה בדיוק או בערך יהיה שם, כמה שלא ניסיתי לשאול ולברר,
עדיין לא ידעתי מה יהיה.
בהתרגשות גדולה, מהולה בחשש, מהול ברטיבות בין הרגליים, התכוננתי למיילדום.
בחרתי את השמלות שאני אציג בפני המאסטר כדי שיבחר את זו שתמצא חן בעיניו (ותוך כדי ציינתי לעצמי שאני חייבת לחזור להתעמל),
ועשיתי כל מה שצריך כדי להיות מוכנה.

כשנכנסו פנימה הלב שלי דפק כל כך חזק שהייתי בטוחה שכולם שומעים.
כשנקשרתי עם הידיים למעלה, עם החבל שלופף מסביב לקורה, כשהחזה שלי חשוף (טוב, ציצים),
כשהוא הצליף, והכאיב לעיני כולם, זה לא היה דומה למה שדמיינתי, אבל היה הרבה יותר.

והיו שם חדרים עם כל מיני התרחשויות, ואדונים וסאבית יפות יפות,
ובכל פינה זוגות או יותר שמנצלים את המקום ואת האביזרים שבו.

והיתה היא. כל כך יפה וסקסית. אני תמיד נפעמת ממה שקורה בינה לבין האדון שלה.
כשהיא לקחה אותי ביד, ונכנסנו שתינו לחדר, המאסטר שלי והאדון שלה מצטרפים אלינו שם,
והיא מענגת ומתענגת, ואני איתה, וגם המאסטר שלי לידי, זה דווקא כן היה דומה למה שדמיינתי,
אבל עדיין - הרבה מעבר.
תודה לך, ולאדון שלך.

תודה גדולה וענקית למאסטר שלי על ערב נפלא }{
וגם תודה למארגנים