תמיד אופטימית

אחרי טיול כייפי לחרמון ביחד עם הילדה שקיבלה יום חופש מבית הספר, ועם המאסטר
(ועוד כמה אנשים שלא קיבלתי רשות להציגם כאן), מצאתי את עצמי עם רגל נפוחה וכואבת
מחכה לבדיקת אורטופד במיון (לאחר שנשלחתי לשם עם גבס מהמוקד של מכבי).
כמובן שקיטרתי, על הגבס, על איך אסתדר, ועל מה יהיה, ואולי יורידו לי את הגבס כי זאת סתם טעות,
סתם סובבתי את הרגל, לא יכול להיות ששברתי משהו, וגם אם לא -זה לא אומר שאי אפשר להצליף/לצבוט פטמות/להיות על ארבע, כי בכל זאת, זה רק הקרסול שכואב....

מסתכל עלי המאסטר ואומר לי בשקט 'עכשיו את עם גאג'
מבט אחד מהיר מבהיר לי שהטון שבו הדברים נאמרו הולם את המבט בעיניים שלו,
ואני מבינה שהוא התכוון לזה ברצינות.

זה לא שהיה לי הרבה מה להגיד, בטח לא דברים נורא מעניינים (נראה אתכם באחת בלילה אחרי יום טיול לחרמון שהתחיל בחמש בבוקר).
אבל פתאום כשאסור היה לי לדבר נורא רציתי.
😄

איך מבקשים רשות לדבר כשאסור לדבר וגם נמצאים במיון ?


*מצאתי דרך 😄
** הלך לי האייפון (לא קשור לבדסמ אבל קשור לחוסר היכולת לדבר...)
*** אין גבס. יש מין סד לא מאוד נוח, אבל אני צריכה להתרגל.
****מענין אם הכותרת תגדיל את מספר הקוראים בבלוג

תודה מאסטר - על הדאגה, הטיפול, ועל זה שהיית שם איתי כל הזמן }{