לפני 12 שנים. 30 ביולי 2012 בשעה 3:18
חוסר אונים.
הרעיון של חוסר אונים, בתוך סשן, תמיד העיר בי ריגושים וחירמן אותי. חוסר היכולת לזוז, התלות באחר בשביל כל דבר שהוא, נוגעת במקומות עמוקים של שחרור וויתור על שליטה.
ועכשיו אני בגבס ואסור לי לדרוך. חוסר אונים. אבל מסוג אחר לגמרי.
ואני בוחנת את ההרגשה שלי לאורך היום. מה זה אומר לגבי להיות בחוסר אונים מתמשך? כזה שגם המאסטר לא יכול לשחרר אותי ממנו.
האם אובדן השליטה כאן הוא גם מחרמן במקום מסוים או שזה כמו שמזוכיסטים נוהגים להגיד שהם אוהבים כאב אבל לדפוק את האצבע של הרגל במשהו זה לא מחרמן אותם בכלל אלא סתם כואב.
מה זה עושה לצד השני כשאני חסרת אונים באופן כזה? זה מגרה? מושך? זה מחרמן רק אם אתה זה שאחראי לחוסר האונים?
ואני כבר לא מדברת על מה זה עושה לנפש שלי להיות כל כך תלויה באחר למשך זמן ממושך.
אה, אמרתי שיהיו תשובות?
