אני זוכרת איך דיברתי עם חברה, על הפגישה שמחכה לי למחרת בערב.
תהיתי איך היא תהיה, הפגישה. אם יהיה נעים ומעניין, ותכננתי מה ללבוש ואיך אתאפר.
ואחרי שדיברתי איתה, הלכתי לארון ומדדתי את כל השמלות עד שמצאתי את זו שהרגשתי בה הכי נוח, ובדקתי שהיא מגוהצת, וראיתי שכדאי שאקנה נעליים חדשות
כי אלה שרציתי לנעול איתה היו כבר קצת בלויות (ולמחרת בבוקר הלכתי לנעול נעליים חדשות).
אני זוכרת איך היום לפני שנה שכבתי במיטה בלילה ודמיינתי את הפגישה שלנו. ואיך בסוף היא היתה שונה לגמרי מכל מה שדמיינתי.
ומחר לפני שנה, היתה לנו פגישה, ומאז אנחנו יחד. אדון וזונה/שפחה/כלבה. גבר ואישה. בני זוג.
מחר לפני שנה, זכיתי לפגוש מישהו שמסרתי את עצמי לידיו, שלמדתי להוקיר ולהכיר, לבטוח בו ובשיקול דעתו, לאהוב את הכאב שהוא מעניק לי, להשען עליו כשקשה לי (או כשיש לי גבס),
מישהו שעדיין גורם ללב שלי לפעום חזק, לחיוך גדול להופיע על השפתיים, לרטיבות תמידית,
מישהו שמאתגר אותי, שמחבק אותי, שאני שלו.
מחר לפני שנה פגשתי אותך!
אוהבת אותך }{
