יש דברים שאני לא יכולה לכתוב מיד, כי הם מציפים מדי, או חזקים מדי בשביל שאוכל להעלות אותם על הכתב מיד.
בשבוע שעבר היה לי יום הולדת.
יש לי יחס מורכב לימי הולדת, אבל אני לא אלאה אתכם בעניין הזה.
רציתי לספר קצת על איך חגגתי (עד כה, כי יש עוד תכניות להמשך...)
בבוקר היה לי חיוך גדול כשהילדה ארגנה לי בלונים וקפה, וברכה מקסימה, וגם המאסטר הצטרף לשיר יום הולדת.
אחרי שהיא הלכה לבית הספר, הלכנו אנחנו, אני והמאסטר, לאכול ארוחת בוקר. לפני כמה שבועות אמרתי לו שבא לי על ארוחת בוקר מסויימת (אגס בנדיקט, אם אתם חייבים לדעת) והוא דאג לקחת אותי למקום שבו מגישים מנה ממש טעימה כזאת.
חזרנו הביתה לסשן יומולדת :)
נקשרתי, קיבלתי הצלפות ממגוון שוטים ולקינוח – מהקיין (שרק השריקה שהוא עושה באוויר גורמת לי להרטיב), כמספר השנים פלוס אחד. הוא יצר לי תחת יומולדת יפה ואדמוני וגם גיליתי, כמתנת יום הולדת, משהו שכבר חשדתי בו אבל טרם בדקנו לעומק, שאני יכולה לגמור רק מכאב. הללויה :)
אחר כך חיבוק עוטף, כמו שרק המאסטר יודע לתת. הרגשה של אהבה, בטחון, ושייכות.
בערב עוד יצאנו למסעדה, ששנינו מאוד אוהבים (בעיקר את הקינוח המעולה שלהם).
תודה מאסטר אהוב, על יום מושלם. מרגישה מבורכת שאנחנו יחד, שאני שלך, שאני מתעוררת כל בוקר איתך, ובכל לילה נרדמת איתך. אוהבת, מעריכה, וגם קצת מעריצה.
}{
