ציפיות הן נשמת החיים.
מרגע שפתחנו את עיניינו, אנו מצפים כל הזמן. הציפייה שהחיים יאירו אלינו פנים, שישפר עלינו הגורל או לפחות שנשיג את יעדינו העיקריים בחיים.
בנוגע ליחסים בינאישיים, אנו מלאי ציפיות.ציפיה שהחברות תהיה מספקת ובונה, שנחוש מובנים, מקובלים, מוערכים ואהובים, שהזוגיות תמלא את הצורך באינטימיות, במיניות טובה, בביטחון רגשי, בביטוי עצמי, וגם כסטטוס חברתי או כמסגרת שתספק ביטחון כלכלי.
ישנן גם הציפיות שלנו מעצמנו: שנצליח, שנתפקד, שנחווה רגשות טובים, שלא יעלו בנו רגשות מרים של כעס, תסכול אכזבה וייאוש, שנהיה אופטימיים, אנרגטיים, חברותיים וכו' - איש איש ומשאלותיו כלפי עצמו.
האכזבה מן המצופה עלולה לגרום לנפילות רגשיות, ואחד התחומים הפגיעים הוא מערכות יחסים.
איך מסתדרים עם "הפחות" הזה ועם האכזבה? אפשר להתאכזב עמוקות ולנתק מגע. פרידה, סוף. גם בקשר הבא התהליך יחזור על עצמו, ציפייה ואז התפכחות, זהו תהליך בלתי נמנע. הכול הוא שאלה של מינון והיקף, איך מפרידים תפל מעיקר, ומה היא עוצמת התגובה האישית לאכזבה?
אשמח לקרוא את תגובתכם
ממני אליכם
)(
לפני 12 שנים. 4 במרץ 2012 בשעה 13:03
