לפני 12 שנים. 5 במרץ 2012 בשעה 6:48
תיקשורת בין אישית יכולה להיות בכמה צורות.
דיבור, כתיבה, שפת הסימנים, שפת הגוף ומבטי עיניים והבעות פנים.
הצורה המוכרת והשמישה ביותר לכולנו היא הדיבור.
מילה ועוד מילה הופכות למשפט, משפט ועוד משפט הופכים לשיחה.
כאשר המילים אינן יוצאות מפינו, אנו מביטים מבלי להניד עפעף, עמוק לתוך עיניו או עיניה
המבט בעיניים כל כך מדבר, כל כך מבקש להיקרא נכון
ואז, מופיע השקט. השקט שלא מובן. האם המבט עשה את עבודתו? האם הוא הובן כהלכה?
לא כל אחד ואחת מסוגלים להבין ולקרוא את המבט בעיניים.
המבט שאומר, שרוצה, שמייחל שיראו אותו ויבינו אותו כמו שהוא.
המבט השקט שנאמר ללא קול עם עוצמה אדירה.
האם משקלה של מילה שווה ערך למשקלו של המבט???
מה דעתכם?
ממני אליכם
)(
