סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כואבת בדממה

הכל קרה כל כך מהר
היכרתי אותו כאן באתר כמעט לעולם לא היכרתי מישהו ככה בוירטואל
כל כך לא צפוי ...

רק הכאב שאני חשה עכשיו מוחשי ביותר
אפילו עכשיו אחרי כל כך הרבה זמן ...
הכאב הזה ממאן לעזוב אותי ממש
אפילו בזמן כתיבת שורות אלו אני עדיין רועדת ממה שקרה

איך נכנס לחיי איך תבע לו חלק בנשמתי שחשבתי שהיא כבר איננה ומתה...
אבל הוא אמר אני אכנס ואת אפילו לא תרגישי... !

הוא החליט לנבור לחפש לחטט ושם להיכנס ולהכאיב לי ... מקום ששנים לא חשבתי שקיים


... הוא התעקש מצא ושוב הרג ... ואני שואלת למה? למה נתתי לו?
הרי עמלתי שנים רבות על מנת לא להכיר בקיומה של הנשמה למחוק אותה
להיות רק גוף נטו לתת לקבל להעניק



אבל הוא כל כך עקשן אמר שלא ייותר שימצא את הפירצה לתוך הנשמה
וכך באמת עשה

ואני ? מה איתי? מה קרה לי? הרי הוא ילד איך כבש לו חלק בי? אני שכל כך דומיננטית בחיי בנשמתי וגם במיטה
איך הצליח ככה?


התמסרתי לו טוטלית כמעט סמרטוטית נהנת מהכאב הבלתי נסבל
שהוא הילד לימד אותי לאהוב ואני רציתי עוד ועוד ועוד

אפילו הוא "המנוסה" התפלא לאופן בו התמסרתי לו

כל כך רוצה אותו שוב שוב ושוב ...

אבל אני יודעת מתי אני צריכה להתרחק
לכן קמתי ועזבתי אותך מיד אחרי הגמירה שלך
העדפתי לנטוש מלהינטש

שכן היה ברור לי מהתחלה שכאן אני נכנסת בדלת אסורה שאני עשויה להיות כבולה
ללא מנעול וללא קולר אין צורך בזה השליטה שלך בי היא אנרגטית חייתית ...

אפילו עכשיו בזמן כתיבת המילים אני מרגישה אותך

אני מרגישה בושה בפני עצמי איך ככה נפלתי לרגלייך אפילו עכשיו אחרי שהלכתי ממך
אני מרגישה חלשה מפחדת שמא תתקשר ואני אענה ואם רק תבקש שאבוא לא אוכל לסרב

אני יודעת שאני לא היחידה אצלך

יש לך עוד נשים רבות (לפחות לפי הסיפורים שלך) יפות ובעיקר צעירות
אני בדיוק כל מה שאתה לא רוצה או אוהב או נמשך
אבל היה משהו חזק ... חזק מידי לי ואולי גם לך
לכן קמתי והתרחקתי ורק רציתי שתדע שנשארתי פצועה בפנים בתוך הנשמה
זהו המטרה הושגה!!!
לפני 14 שנים. 22 באפריל 2010 בשעה 22:34

אני רואה אותך צופה בך
אתה עכשיו במסיבה
עושה חיים מבלה
האמת שגם אני יאתי לבלות ונילי לחלוטין

ונהנתי


לא כמו שהייתי נהנת אילו ...

אילו היה מישהו מעלי עם שוט
מנסה להכניע (לא בטוח שהיה מצליח)

אם הייתי קושר אותי ומתענג/ מתעלל

כמו שרק אתה יודע


ואלי גם אחר כי טרם ניסיתי


לפני 14 שנים. 22 באפריל 2010 בשעה 8:54

ושוב אני כאן
למרות רצוני
מה יש כאן שמושך אותי

אז זהו שהיום הייתה לי שיחה מעניינת עם סאבית אחת
נקראת חמודה ...

היא נשלטת בעיקר על ידי אישה

אחת ויחדיה

הבהירה לי שבניתי לך מקדש שלא ממש מגיע לך ... אולי

והיא עוד אמרה שאולי אולי אני נהנת מההתעלמות שלך

מן סשן נפשי כזה
לא חשבתי על זה אם אני נהנת מזה?

מה שבטוח שאני רוצה אותך

לפני 14 שנים. 21 באפריל 2010 בשעה 21:00

לא היה לי כוח להישען על עצמי,
לכן ייצרתי ממנו אלוהים קטן,
בלעדיו אני חשה ריקה,
אני עצמי רצונותיי, תקוותי, תשוקותיי,
לא היה בזה טעם מספק בחיי,
הייתי זקוקה לו ...
הוא בא ברגע הכי לא מתאים בחיי,
רגע בו אני מרוסקת ושבורה,
אסף אותי איליו בחיבוק חם ונועז ...

לפני 14 שנים. 21 באפריל 2010 בשעה 20:54

זהו החלטתי היום שלא אכנס לכאן יותר
לא יכולה "לראות" אותך כאן
מפלרטט עם אחרות

טיפשה אני שאני מוצאת את עצמי מקנאת ... בך הילד הקטן

שכל כך היטבת להיכנס לי לראש וחדרת גם ללב

😒


לפני 14 שנים. 21 באפריל 2010 בשעה 10:06

רוצה אותך, את כולך
את הנשמה שלך,
את הגוף שלך,
לא רוצה להתחלק.

רק אם תבקש אבוא,
למרות שברחתי אבוא,
ואתמסר כמו שאף אחת לא התמסרה לך.
אתה אפילו אמרת והתפעלת,

כמה שאני מתגעגעת
לא יכולה להמשיך עם אחר,
ויש הרבה כאן שרוצים "לתקן"
אבל את הכאב הראשוני הבתולי שייך רק לך
ואתה אפילו לא יודע,שאני כותב רק לך

מתי תיכנס ותסתכל,


לפני 14 שנים. 20 באפריל 2010 בשעה 13:47

[color=aqua][/color
לכל חברי וחברות האתר

תודה למי שנכנס קרא והגיב

אני חייבת להבהיר שכל מה שקרה לי, קרה בגלל שרציתי
זה חלק ממני הכאב הזה, רק שלא הייתי מוכנה לעומצה שבה זה תפס אותי,
לא הייתי מוכנה לכל הרגשות שהציפו אותי
יתרה מזאת ההלם שלי מהבחור נבע בעיקר בגלל הפרש הגילאים הגדול בניינו
לא חשבתי שאני מסוגלת להיות כל כך כנועה ומתמסרת,
אני זאת שקמתי והתרחקתי הוא נגע בי עמוק מידי
החיבוק שלו זה הדבר הכי חזק שהוא נתן לי
הוא כבש אותי מבפנים
חזק ומבלי שבכלל ציפיתי לזה

ולכן ההלם שלי
אני כאן על מנת לפרוק אותו

תודה לכל הסימפטיה שאני מקבלת מכם




לפני 14 שנים. 20 באפריל 2010 בשעה 8:51

בתיאבון לכל הממנגלים והממנגלות
לאכול ולהינות ....
יסורי מצפון לא מרזים ...

לפני 14 שנים. 19 באפריל 2010 בשעה 21:32

שיוו אתם לא מאמינים הרגתי יתוש בסטירה
אני המומה


בדיחה - על יתוש שקולט מטרה ממרחק של 6 מטר אבל כאפה מחצי מטר
לא ...
נכון שזה קורע
תודה שיש לי גם חוש הומור לא רק בוכה ...

לפני 14 שנים. 19 באפריל 2010 בשעה 20:28

חם,
חם מאוד בחוץ,
גם לי חם,
והחום הזה מאיים לשרוף אותי,
הוא לא מגיע מהשמש הוא מגעי מתוכי

לפני 14 שנים. 19 באפריל 2010 בשעה 20:18

כשנישקת אותי לראשונה היה חום שהציף אותי ופשט בגופי
הוא היה משכר וממכר, שכחתי שישנן כאלה תחושות בגופי,
הזרועות שחיבקו אותי עטפו אותי כמו שמיכה רכה, עוטפת ומגוננת,
כל תחושה שהרגשתי אחרי זה וכל מה שבא אחרי היה מעבר לכל חלום ...
אני יכולה שוב להרגיש, לחוש, להריח אותך,
אין בי חרטה או צער על מה שהיה
אם יש משהו שלמדתי בחיים זה [b]למצות את הרגע