סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כואבת בדממה

הכל קרה כל כך מהר
היכרתי אותו כאן באתר כמעט לעולם לא היכרתי מישהו ככה בוירטואל
כל כך לא צפוי ...

רק הכאב שאני חשה עכשיו מוחשי ביותר
אפילו עכשיו אחרי כל כך הרבה זמן ...
הכאב הזה ממאן לעזוב אותי ממש
אפילו בזמן כתיבת שורות אלו אני עדיין רועדת ממה שקרה

איך נכנס לחיי איך תבע לו חלק בנשמתי שחשבתי שהיא כבר איננה ומתה...
אבל הוא אמר אני אכנס ואת אפילו לא תרגישי... !

הוא החליט לנבור לחפש לחטט ושם להיכנס ולהכאיב לי ... מקום ששנים לא חשבתי שקיים


... הוא התעקש מצא ושוב הרג ... ואני שואלת למה? למה נתתי לו?
הרי עמלתי שנים רבות על מנת לא להכיר בקיומה של הנשמה למחוק אותה
להיות רק גוף נטו לתת לקבל להעניק



אבל הוא כל כך עקשן אמר שלא ייותר שימצא את הפירצה לתוך הנשמה
וכך באמת עשה

ואני ? מה איתי? מה קרה לי? הרי הוא ילד איך כבש לו חלק בי? אני שכל כך דומיננטית בחיי בנשמתי וגם במיטה
איך הצליח ככה?


התמסרתי לו טוטלית כמעט סמרטוטית נהנת מהכאב הבלתי נסבל
שהוא הילד לימד אותי לאהוב ואני רציתי עוד ועוד ועוד

אפילו הוא "המנוסה" התפלא לאופן בו התמסרתי לו

כל כך רוצה אותו שוב שוב ושוב ...

אבל אני יודעת מתי אני צריכה להתרחק
לכן קמתי ועזבתי אותך מיד אחרי הגמירה שלך
העדפתי לנטוש מלהינטש

שכן היה ברור לי מהתחלה שכאן אני נכנסת בדלת אסורה שאני עשויה להיות כבולה
ללא מנעול וללא קולר אין צורך בזה השליטה שלך בי היא אנרגטית חייתית ...

אפילו עכשיו בזמן כתיבת המילים אני מרגישה אותך

אני מרגישה בושה בפני עצמי איך ככה נפלתי לרגלייך אפילו עכשיו אחרי שהלכתי ממך
אני מרגישה חלשה מפחדת שמא תתקשר ואני אענה ואם רק תבקש שאבוא לא אוכל לסרב

אני יודעת שאני לא היחידה אצלך

יש לך עוד נשים רבות (לפחות לפי הסיפורים שלך) יפות ובעיקר צעירות
אני בדיוק כל מה שאתה לא רוצה או אוהב או נמשך
אבל היה משהו חזק ... חזק מידי לי ואולי גם לך
לכן קמתי והתרחקתי ורק רציתי שתדע שנשארתי פצועה בפנים בתוך הנשמה
זהו המטרה הושגה!!!
לפני 13 שנים. 24 באפריל 2011 בשעה 9:40

ילד מתוק מכל
לא יודעת מה עשית לי והאמת שלא רוצה גם לדעת
כל עוד טוב לי ויודעת שטוב לך
מה זה משנה?
איתך שלך כל כולי בגופי וגם את נשמתי לקחת אלייך
אךך אילו הייתי יודע ...

לפני 13 שנים. 6 בפברואר 2011 בשעה 13:20

כואבת כי כואב שאתה חסר ואין אחר
קשה המשימה למצוא מישהו אמיתי נכון וכנה
מעניק רגיש וטוב

לפני 14 שנים. 11 ביוני 2010 בשעה 19:35

הכאב הזה עוד מפלח אותי
הסכין הקרה שפילסה לה דרך לתוכי
למרות הטשטוש הרגשתי הכל
איך עוקרים אותו או אולי אותה
ניסיתי לא לחשוב על מה אני עוקרת מתוכי
אבל זה כל כך חזק ממני

כן ילד יקר שלי
לא הייתי כאן כי הייתה התלבטות קשה
האם להשאיר את פרי האהבה ?
יש לי כבר שלושה משלי
ואיך אוכל מה אומר בבית?
אם יהיה דומה לך ? אויה לי !
אז זהו שאני כבר אחרי

רק רציתי לשתף אותך במה שקרה
לא הבנת איך לא עניתי לך
ואתה לא באת לפגישה האחרונה ...
הלכת למסיבה ולי סיפרת שאתה בעבודה
חחחח אתה באמת ילד תמים
לרגע לא האמנתי לך
אבל ידעתי מה המחיר

נשארתי מצולקת נורא בעיקר בנשמה
הלו רצית אותה?
עכשיו היא כבר אינה שוב
ואני שמחה
אני עוזבת אותך
היי שלום ילד

לפני 14 שנים. 7 ביוני 2010 בשעה 21:35

לאלה שתהוא מה איתי
אני חיה (הרי אין ברירה)
אחרי טראומה לא קלה
המשך יבוא ...
בקרוב מאוד

לפני 14 שנים. 4 במאי 2010 בשעה 11:52

הוא שאל למה את אוהבת כל כך שאני מכאיב לך?

ואני עניתי שזה המקום היחיד שאני עוד מרגישה משהו

כל השאר מת

לפני 14 שנים. 3 במאי 2010 בשעה 20:47

כשנכנסת אל חיי
היו בי ספקות לגבי הקשר
לאן הוא יוביל ואיך יוכל להתפתח
כשנכנסת אל חיי
ראיתי ניצוץ
וחשבתי שאולי הוא יידלק
בתוככי ידעתי שזו אשליה
שהכל רק הזיה
ואתה בכלל לא קיים

אבל הניצוץ נצץ כל יום מחדש
האיר את עיניי
שכבר התרגלו לעלטה

כל יום שאנחנו בקשר
אני שוקעת יותר בתוך העלטה

את כל הזמן כאן להראות לי את החלק הטוב של החשכה

כמה טוב שיש לי אותך

לפני 14 שנים. 28 באפריל 2010 בשעה 12:32

התקשרת ושוב התקשרת ושוב עד שיידעת שאתייאש ואענה לך

ואני באתי בלי לומר מילה
היגעתי אלייך

כשיידיך נגעו בי בהפתעה לא הפתעה
תחושה מוכרת זו הייתי הורסת משהו לא מציאותית ואמיתית כאחת,
היא עירסלה את חושיי,
בתוך גופי התרסק משהו,
לא משהו שניתן להבחין בו מבחוץ,

הייתי חמה רוטטת מופתעת ומזוזעזת והבנתי את מקומי לידך

אךךך איזה סשן מטריף
תודה על ההקשעה

לפני 14 שנים. 26 באפריל 2010 בשעה 10:08

למרות הזמן שעבר
הכאב ממאן לשגת
ואתה בעצם לא מרפא - למה?
יש לך אחרות כנועות כמו שאתה אוהב
ובעיקר צעירות
דיייייייי

לפני 14 שנים. 24 באפריל 2010 בשעה 10:04

אני נוטה להאמין אבל לא בוטחת,
חייבת שיהיה סדר אבל רק בבלגאן אני פורחת,
לוקחת סיכונים ומפחדת ממה שמחכה אחרי,
קנאית לפרטיות למרות שאני מוחצנת,
אני קצת חכמה,
קצת אמיצה,
קצת מרגשת,
קצת פחדנית,
קצת מעניינת והרבה מעוניינת,
אבל הכי הרבה מתרגשת ויותר מרוגשת (כשיש ממה או ממי),
והכי הרבה אני באמת אני.
אוהבת נותנת מתחברת מתמסרת.

לפני 14 שנים. 23 באפריל 2010 בשעה 11:53

האהבה , היא מחט שתופרת את החורים שבלב,
זה נכון כל עוד הם אינם גדולים מידי.