בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

כואבת בדממה

הכל קרה כל כך מהר
היכרתי אותו כאן באתר כמעט לעולם לא היכרתי מישהו ככה בוירטואל
כל כך לא צפוי ...

רק הכאב שאני חשה עכשיו מוחשי ביותר
אפילו עכשיו אחרי כל כך הרבה זמן ...
הכאב הזה ממאן לעזוב אותי ממש
אפילו בזמן כתיבת שורות אלו אני עדיין רועדת ממה שקרה

איך נכנס לחיי איך תבע לו חלק בנשמתי שחשבתי שהיא כבר איננה ומתה...
אבל הוא אמר אני אכנס ואת אפילו לא תרגישי... !

הוא החליט לנבור לחפש לחטט ושם להיכנס ולהכאיב לי ... מקום ששנים לא חשבתי שקיים


... הוא התעקש מצא ושוב הרג ... ואני שואלת למה? למה נתתי לו?
הרי עמלתי שנים רבות על מנת לא להכיר בקיומה של הנשמה למחוק אותה
להיות רק גוף נטו לתת לקבל להעניק



אבל הוא כל כך עקשן אמר שלא ייותר שימצא את הפירצה לתוך הנשמה
וכך באמת עשה

ואני ? מה איתי? מה קרה לי? הרי הוא ילד איך כבש לו חלק בי? אני שכל כך דומיננטית בחיי בנשמתי וגם במיטה
איך הצליח ככה?


התמסרתי לו טוטלית כמעט סמרטוטית נהנת מהכאב הבלתי נסבל
שהוא הילד לימד אותי לאהוב ואני רציתי עוד ועוד ועוד

אפילו הוא "המנוסה" התפלא לאופן בו התמסרתי לו

כל כך רוצה אותו שוב שוב ושוב ...

אבל אני יודעת מתי אני צריכה להתרחק
לכן קמתי ועזבתי אותך מיד אחרי הגמירה שלך
העדפתי לנטוש מלהינטש

שכן היה ברור לי מהתחלה שכאן אני נכנסת בדלת אסורה שאני עשויה להיות כבולה
ללא מנעול וללא קולר אין צורך בזה השליטה שלך בי היא אנרגטית חייתית ...

אפילו עכשיו בזמן כתיבת המילים אני מרגישה אותך

אני מרגישה בושה בפני עצמי איך ככה נפלתי לרגלייך אפילו עכשיו אחרי שהלכתי ממך
אני מרגישה חלשה מפחדת שמא תתקשר ואני אענה ואם רק תבקש שאבוא לא אוכל לסרב

אני יודעת שאני לא היחידה אצלך

יש לך עוד נשים רבות (לפחות לפי הסיפורים שלך) יפות ובעיקר צעירות
אני בדיוק כל מה שאתה לא רוצה או אוהב או נמשך
אבל היה משהו חזק ... חזק מידי לי ואולי גם לך
לכן קמתי והתרחקתי ורק רציתי שתדע שנשארתי פצועה בפנים בתוך הנשמה
זהו המטרה הושגה!!!
לפני 14 שנים. 4 במאי 2010 בשעה 11:52

הוא שאל למה את אוהבת כל כך שאני מכאיב לך?

ואני עניתי שזה המקום היחיד שאני עוד מרגישה משהו

כל השאר מת


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י