איד

ובאותו הרגע בדיוק, כשאנחנו שוכבים על הצד ואתה מחבק אותי, מעביר את הידיים שלך על הירכיים שלי, על המותניים שלי, תופס קצת, משחק קצת, עובר לחזה שלי, לש אותו ומכאיב קצת…
באותו הרגע כשאני מרגישה אותך בתוכי, בוער…

באותו הרגע בדיוק כשאנחנו חולקים את הסטיות הקטנות שלנו, בטבעיות מושלמת… באותו הרגע כשאתה מתפתל בתוכי, לא מתאמץ בכלל, ואני רק מתכווצת מאורגזמות שמיימיות-רצופות, מיוזעת, מותשת אבל רוצה רק עוד ועוד ממך… באותו הרגע כשאתה אוחז במותניים שלי, מזיין אותי יותר ויותר חזק ואז בפתאומיות מאט את הקצב ורועד.. רעד מוכר, רעד של עונג, רעד של שחרור… אתה זורע בתוכי את כולך, את כל החום שלך, פשוט משחרר את עצמך, מעכבות.

באותו הרגע בדיוק, כשההתרגשות שלי מהפורקן שלך בתוכי מניבה דמעה קטנה בזווית עיניי, אתה תחבק אותי, תנשק אותי בצווארי ותנשך את כתפי נשיכות אהבה קטנות. ואני רק אומר "תביא כוס" ואסתכל עליך, על המבט המופתע והמשועשע שלך.
באותו הרגע תצא ממני בעדינות, תרוץ לארון המטבח ותוציא כוס חד פעמית… תשוב ותסקור אותי במבט חודרני כאילו שואל "את רצינית?" ואני אביט עליך בחזרה עם מבט מתחנן "כל כך". אחד הדברים שאני הכי אוהבת אצלנו זה שאנחנו לא צריכים לדבר בכלל.

באותו הרגע תניח את הכוס מתחתיי… ותחדיר לי אצבע, ועוד אחת, ואת כל שאריות האהבה שלך תוביל לתוך הכוס… מדי פעם תתן לי טעימה קטנה, אך מיד תשוב למלאכה… אוגר פנימה את כל הנוזלים שרק ניתן. עמוק בפנים אני אחשוב בעונג "אני לא מאמינה שאני עושה את זה, אני זונה קטנה ומטונפת" ואתה תחשוב בעונג "אני לא מאמין שהיא עושה את זה, היא הזונה הקטנה והמטונפת שלי".
באותו הרגע, אחרי שתסיים להוציא את מה שרק הצלחת, תשאל אותי בחדות חותכת אוויר "את רוצה את זה, כלבה עלובה?" ואני אביט עליך בעצב ואומר "אני לא כלבה עלובה! אני הכלבה שלך… איך אוכל להיות עלובה, אם כך?" ואפתח את פי.

אני מתה מפחד. אבל אני חייבת.
Carpe Diem, אמרתי. וכך גם אעשה.

Goodbye, cruel world
I'm leaving you today
Goodbye, goodbye, goodbye

Goodbye, all you people
There's nothing you can say
To make me change my mind
Goodbye

רק בזמן האחרון התחלתי לצפות בסדרה "וידוייה הסודיים של זונת צמרת" (מבית היוצר של רשת ITV הבריטית, מומלץ בחום, למי שלא מפגר כמוני).

מעבר לריח של לונדון, שאליו אני כל כך מתגעגעת (אני אשוב לשם בקרוב, קרוב מאוד), מעבר לשפה הכל כך מוכרת וממכרת, אני מוצאת עוד קווי דמיון משותפים לי ולבל.


Damn, אני פאקינג זונה...


And i love it.

;)

עכשיו, אחרי כמה לילות ללא שינה הגיונית, שואפת את הסיגריה האחרונה של היום לפני שאפול, ספק מהאלכוהול, ספק מהכאב, ספק מעייפות.

הכי כואב לי, שמכל הבנות בחרת בי.
לפחות בזמנו. יכול להיות שבשנייה זו, בעוד שאני מתקתקת, אתה מתקתק מישהי אחרת.

הצעת לי הצעה שאי אפשר לסרב לה. הרי ידעת בדיוק מה הרגשתי כלפיך.
מדהים, חשבתי שאני אוהבת שליטה רק במיטה. מסתבר שאני מזוכיסטית גדולה ממה שידעתי, 7\24 קטן עליי ועל הכניעה שלי אליך.

הכי כואב לי שאתה לא דיברת. בזמן שהלב שלי הרגיש כמו אחרי ניתוח פתוח יום אחרי יום, כשהיית פורם וסוגר את התפרים כתאוות נפשך. עכשיו נפער בו חור נוסף, ואתה לא כאן לסגור אותו.
הכי כואב לי, שניסיתי. שניסית. שניסינו. אמרת לי שננסה, ומה כבר יכול לקרות. חבל רק שאני ניסיתי הרבה יותר ממך ואתה לא באמת ראית אותי.
הכי כואב לי, שהסרת אחרי יומיים את ה"תפוס" מהכרטיס שלך, בעוד אני רשמתי בענק ובפירוש שלא לפנות אליי. ממשיך לכיבוש הבא שלך, הא?
הכי כואב לי, שהייתי צריכה לזרוק את מברשת השיניים שלך, בידיעה שלעולם לא תחזור לכאן. (למרות שהצעתי לך לקחת אותה איתך).

הכי כואב לי, שהאמנתי לכל מילה ולכל הברה שיצאה מהפה המדהים שלך, למרות שידעתי שכל צליל היה שקר.
הכי כואב לי, שנתת לי להתמסר אליך ככה, כשידעת איך אתה מרגיש באמת, כשידעת איך אני מרגישה באמת.
הכי כואב לי, שאמרת שאני הבחורה שתמיד רצית, שתמיד חיפשת, שאתה לא חושב ש"אפשר לזכות בלוטו שוב". למה אתה נותן לי ללכת?
הכי כואב לי, שאני באמת מסוג הבחורות להביא לאמא, לראות איתי עתיד.
הכי כואב לי, שלא כתבת מילה עליי, אף פעם. אולי עקב חוסר מוזה, אולי מפחד, אולי כי באמת היה לך חלול שם. אבל ראיתי את כשרון הכתיבה שלך, קראתי אותך, את העבר שלך. אמנם כתיבה זו נועדה לאחרות, אך קראתי בזמן שהתפרים להלן נפרמו אחד אחרי השני.

הכי כואבת לי המחשבה שבטח אתה לא חושב עליי כלל, ושאתה מרגיש הקלה.
הכי כואב לי, שכשהלכת, נגררתי בשארית כוחותיי למכבסה וביקשתי שיכבסו כל זכר ממך, מהסדינים שלי.
הכי כואב לי, שאני לא יכולה להוציא מהראש את התמונה של שנינו בוכים במיטה שלי. למה אתה נותן לי ללכת?
הכי כואב לי, שאני צריכה לשכוח אותך, את הריח שלך, את הקול שלך, את הגוף שלך, את הנוכחות שלך בחיי. נתת לי תחושה שגם כשהיית רחוק, היית איתי. לא באמת.

הכי כואב לי, שאני צריכה אותך.
הכי כואב לי, שנתת לי תחושות שווא, שאתה שם בשבילי. ההכחשה שלי גם שיחקה תפקיד כאן.
הכי כואב לי, שחיכיתי לך, בתקווה שעכשיו, עם השינוי בחייך, זה יהיה שונה.
הכי כואב לי, שהלכת.

זוכר כשלחשתי לך בנשימות מקוטעות שיש את תופעת הכאב שאתה הולך לישון איתו, ואתה מתעורר ובשנייה הראשונה אתה לא זוכר את הכאב? ובשבריר השנייה לאחר מכן זה מפלח אותך כמו סכין מושחזת היטב?
הכי כואב לי, שהרגשתי את אותו הכאב בשנייה שפקחתי עיניי בוקר אחרי, והרגשתי כאב חד, כשהבנתי שגבר מחבק אותי, וזה לא אתה.

למה נתת לי ללכת?

אוף, כמה מבאס...

כשאני מגיעה כמעט לשיא תוך כדי צפייה בפורנו חביב, שני השחקנים הנאים למראה (או שמא היו שם שלושה?) פולטים איזה משפט בשפת האם שלי...


לעזעזל, איזה Turn off!!!!

😄


ולמי שתוהה, מי עושה פורנו בספרדית?!

"את לבושה מדי" הוא מלמל... מיד הופשלה שמלתי לרגליי.
"תפטרי מזה" וכיוון לאזור החזיה שלי. מיד היא הוסרה.
"וגם התחתונים שלך מפריעים לי" וכך נשארתי עירומה.
האדון שלי כל כך מתחשב, הציב את הכרית הקבועה על הרצפה, התבונן בי וידעתי שזה הקוד בשבילי לרדת על הברכיים.
כשהתקרב אליי, חיככתי את לחיי במפשעתו והיא הייתה הדוקה, תפוחה, מתפוצצת...
פתח את חגורתו, עצר, ובחן את תגובתי. המשכתי לפתוח את מכנסיו, מורידה את הרוכסן וחושפת בפניי את התחתונים שנהדקו כל כך... הוא הוריד את התחתונים ומולי התגלה הזין המושלם והגדול שלו... "תמצצי, כלבה". כל פעם מחדש מרגישה את הגאווה כשהוא מתענג מהמציצות שלי. דואג להזכיר לי שאני "מוצצת על, המוצצת הכי טובה שהייתה לי". חנק אותי עמוק בגרוני ודמעות התחילו לבצבץ... דחף אותו שוב לפה שלי, עד לשלב שבו התחלתי להחנק בלי אוויר, משך בשערי ושחרר... ושוב, ושוב...

"קומי" ציווה ומיד נעמדתי מולו. אני אוהבת כל כך שהוא גבוה ממני, מאפשר לי להסתכל עליו מלמטה באופן מתמיד. הוא כיסה לי את העיניים עם כיסוי העיניים שלו והפיל אותי על המיטה בבת אחת. החזיק לי את הידיים מעל הראש ושכב עליי. מתחיל לנשק אותי, לנשוך אותי בצוואר ולהעביר בי צמרמורות. נשך את פטמותיי ולחץ על שדיי, ואני, אני לא הזזתי את ידיי למרות שלא הייתי קשורה. בבת אחת הוא דחף לי שתי אצבעות "אני רואה שמישהי פה נהנית... את כל כך רטובה" והדבר הבא שהרגשתי היה לשונו על הדגדגן שלי... הוא יורד כל כך טוב, האורגזמות האלה הן מהסוג שאני חושבת במהלכן ובסופן "אני הולכת למות עכשיו"...
אחרי שגמרתי והוא סיים לשתות אותי, הוא הפך אותי על בטני ופישק את רגליי. "אל תזוזי".

שומעת את השקית מזווית החדר... רעש השקית המוכרת המכילה את מיטב חבליו. "יד ימין" ציווה. מרימה את יד ימין שנקשרת במיומנות ובמהירות "ועכשיו שמאל". הוא קשר את ידיי בשתי נקודות: במפרקי הידיים ומעל המרפקים. לאחר מכן קשר את רגליי – קיפל אותן לאחור וקשר את הקרסול לישבני. הייתי קפואה וחסרת יכולת לזוז.

שקט. הוא בוחן אותי. אני נאנחת בציפייה. אוהבת כל כך להיות עם עיניים קשורות. אני סומכת עליו כל כך...
בתוך הרוגע הזה לא צפיתי את ההצלפה משוט העור השחור בישבני... ושוב, ושוב, ושוב.
הוא עבר לידיים ולגב, מה שנשאר חשוף ממנו. הכאב התחיל לחלחל בי וכשלא יכולתי יותר הוא חדר אליי בפתאומיות והתחיל לזיין אותי. שנייה אחרי שביקשתי רשות לגמור, הוא הפסיק. "לא" אמר בקול מתנשף. נאנקתי. הוא לעולם לא מונע ממני לגמור. למה הוא עושה זאת כעת?

"עכשיו את תחכי, זונה".
שמעתי את דלת הארון שלי נפתחת ואותו מחפש. מחפש אחר הגאג שהוא קנה לי במתנה ליום הולדתי. מיד אחרי שקישרתי זאת הרגשתי את הכדור נדחף לפי וידעתי שעכשיו אני סיימתי. אין לי לאן לברוח, איך לסמן, איך להפסיק. אני נתונה לחסדיו.

האוויר נחתך באופן מפתיע עם פתיחת דלת הבית ושמעתי צעדים נוספים נכנסים לחדרי. לפני שהבנתי מה קורה שמעתי את אדוני "זאת הזונה שלי. והיא צריכה להדפק כמו שצריך. אבל היא שלי. שלא תשאיר עליה סימנים או תכאיב לה מעבר למה שאני מאשר לך. כלבונת, אני שם לך ביד צעצוע לחיץ. זו המילת בטחון שלך. אם את רוצה להפסיק, תלחצי עליו שנוכל לשמוע אותו. בכל שלב. מובן?" הנהנתי בפחד.
לא יודעת מי זה, לא יודעת מי נוגע בי. למה אתה מביא גבר נוסף שיזיין אותי? אני רוצה רק אותך. או כך לפחות חשבתי.

החורים שלי התמלאו לסירוגין. אחד מהם הסיר את הגאג רק כדי שיוכל לזיין את גרוני. זיהיתי שזה לא אדוני. מיד לאחר שחנק אותי והרגשתי שהוא קרוב לגמור, החזיר את הגאג. תוך כדי שאדוני מזיין אותי הרגשתי את ההצלפות על גבי מאותו גבר זר. ואז הם התחלפו.
לא ראיתי כלום, לא יכולתי לומר מילה כששניהם חדרו אליי, לאחר ששימנו אותי בחומר קר.
הרגשתי את שניהם נדחקים פנימה בתיאום מושלם, זיהיתי שאדוני נמצא בתחת שלי. שניהם נאנחים בעונג, הגבר הזר גנח "הזונה שלך כל כך טובה..."

לא יכולתי לבקש רשות לגמור. פשוט הייתי שם, מוטלת כמו גוש בשר בעוד שניהם ממשיכים לזיין אותי. גמרתי רק מהמחשבה הזו בזעקה גרונית. ושניהם גמרו ביחד איתי בפנים.
"זונה, את לא היית אמורה לגמור, לא בלי אישור לפחות – התכווצת כל כך שגמרנו בפנים. עכשיו את תצטרכי לבלוע את הזרע מתוכך". ושנייה לאחר מכן אצבעות נדחפו אליי בכוח, מחפשים, מוציאים את שארית הזרע ומאכילים אותי בו.
הרגשתי כל כך חשופה, כל כך מושפלת... ומיד הוחזר הגאג לפי.

שמעתי שיחת גברים רחוקה, כי אני כבר לא הייתי בהכרה מלאה. הייתי מטושטשת ומסוחררת. לאחר מכן – דלת נפתחת ונסגרת לאחר שאותו הגבר הלך.
החבלים התחילו לרדת מעליי במיומנות ובמהירות כמו שרק האדון שלי יודע. לאחר מכן עטף אותי בגופו והוציא לי את הגאג והכיסוי עיניים. "את בסדר?" שאל בדאגה. ואני לא עניתי, לא הייתי מסוגלת. הרגשתי מושפלת כל כך ועם זאת, כל כך כוחנית.
"את רק שלי, ואת יודעת את זה. רציתי שתרגישי את זה, אחרי שסיפרת לי על פנטזיית האונס בידי שני גברים. את רק שלי!". הנהנתי ונרדמתי בזרועותיו.

הרבה אנשים אכזבו ועצבנו אותי היום...

אמנם לא הלכתי פיזית לעבודה, חלק מתוך פינוק טהור וחלק שנבע מתוך הזמנה לארוחת צהריים עסקית. (ומה, אני אגיע למשרד לשלוש שעות? :))

חזרתי מהארוחה ו...הפלא ופלא, העצבים לא נרגעו, אולי זה מהחום הגהנומי הזה, ואולי מאותם אנשים כאמור והאכזבה שהתלוותה אליהם.

בזמנים קשים אין ברירה... אלא...להגיף את התריסים, לכבות את האור, להשתיק את הפלאפון, לפתוח את המגירה הסודית, לבחור דיסק מתוך אוסף פורנו ה BDSM הנרחב שהאדון שלי דאג להעניק לי, להוציא את האוזניות, להכין את הויברטורים, ולאונן את עצמי לדעת...

Fuck you all, אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו.

אמנם לא היינו הרבה זמן ביחד, אבל שנה הייתה מספיק זמן כדי לעשות אימפקט.
היום, אחרי שנה, אני עוזבת אותך.
אני לא אשכח את השינויים ואת החוויות שחוויתי כשהייתי בתוכך: לא אשכח את התחושות, הדמעות, מפלי הצחוק, הכאב, הכאב הטוב, החולשה, החוזקה, הייאוש והתקווה, השמחה, הפחד והאושר שהרגשתי.
אם אני מביטה אחורה לשנה האחרונה העמוסה שעברתי, אני יכולה להביט בגאווה, לספור את הצלקות שהתקופות הללו השאירו בי, ולדעת שבלי השנה האחרונה לא הייתי מה שאני עכשיו.
נשיקה אחרי מכה, ליטוף אחרי נשיכה, עברה עליי שנה עמוסה כל כך...

לא אשכח את הארון הגדול שלך. ארון קיר ישן בעל ידיות יציבות מספיק כדי שהאדון שלי יוכל לקשור אותי אליו כהלכה, כפי שהוא רוצה, כמו בובת חוטים...
למען האמת, אני סוברת שהארון זה אחד הדברים המשמעותיים שאני אתגעגע בך, בית יקר שלי...

הולכת לקראת דרך חדשה, אני עם עצמי. נפרדת מהחברים הכי טובים ששימשו כשותפים, כל אחד מתפצל לדרכו.
ואני מאושרת. מאושרת כי תהיה לי פינה יפה ושקטה משלי, שאוכל לגנוח בה כמה שרק ארצה, שאוכל להסתובב בה עירומה כראות נפשי, שתישאר נקייה כשאנקה (בכל זאת, לגור עם שני בנים), שאוכל להקשר למיטה החדשה שלי (למיטה הקודמת לא היו אפילו רגליים, זו הייתה קופסת עץ פשוטה!), שאוכל לקבל בה הצלפות רועשות ללא חשש מאוזניים וניליות.

אני מאושרת, מהחדר האינטימי והחדש שלי.

בשבוע שעבר חוויתי את אחד המקרים הכי משעשעים שחוויתי בעבודה.
כחלק מהפרויקט שלי, בדקתי את המחשבים בכיתת ההדרכה עם עוד עובדת מהצוות שלי. בודקת מחשב ועוד מחשב, ואז נתקלת בדבר הבא:
http://img63.imageshack.us/img63/5442/41306622.gif

WTF?!

התגובה הטבעית שלי הייתה לצחוק. אז צחקתי והתפקעתי עד שהבחורה השנייה באה והסתכלה גם. היא הסתכלה על זה, גלגלה עיניים וצחקה גם כן, ספק אם צחוק עצמאי או צחוק הזדהות. שאלתי אותה מה זה לעזעזל והיא ענתה בוניליות "שעמום"...
"כן, את משעממת" חשבתי בראשי תוך כדי צילום האובייקט. מובן שהיא לא הבינה למה אני צריכה לצלם את זה. "כי זה מצחיק!" עניתי לה.

ואני שואלת, מי, מי עשה את זה, ואיפה, איפה, איפה לעזעזל היה האדון שלי באותו הרגע?
ראיתי בראשי איך הוא בוחן אותי ואת הכסא, זומם בראשו איך הוא יקשור אותי לכלי הפשוט אך הנפלא שנקלע לדרכו ולבסוף מחליט: תחת מורם אליו, ברכיים על המושב, וידיים ורגליים קשורות למשענת ולרגליים בהתאמה, כמו שהוא אוהב.
ראיתי בראשי איך כל גופי מוקדש לו ואיך הוא מנצל זאת...

כל כך הרבה תמונות טובות עברו לי בראש ואז הגיע אחד מהטכנאים, שידוע כ, וסלחו לי על הצרפתית, חרמן הדור, והתחיל:
"מה זה כאן, בנות, מה אתן עושות כאן? עוד מעט גם תתחילו לקשור אחת את השנייה ולהרביץ.... לא רוצה להיות חלק מהסאדו שלכם".
הבחורה השנייה כתגובה טבעית ענתה "די, די, איזה סאדו, תפסיק, בוא תראה, במחשב הזה יש בעיה עם הכונן רשת..."
כתגובה טבעית שלי, שתקתי, חייכתי והמשכתי לעבוד.
חרמן הדור: "ברבי, מה את שותקת ומחייכת, ראיתי אותך, ראיתי, את והסאדו שלך".

* נגד עובד זה לא הוגשה תלונה על הטרדה מינית. ט.ל.ח.