איד

השבוע, הלכתי לשופינג עם חברה מהעבודה ומדדתי סנדלים.
לא סתם סנדלים, סנדלים גבוהים, שחורים, מלאים ניטים, עם עקב של 9-10 ס"מ. מאוד התלהבתי. כמובן שלא היה במידה (36-37 למי שמתעניין). אבל זה לא הסיפור.
החברה, שמכירה את הברבי הטובה מהעבודה, התבוננה בי בפליאה ואמרה "אבל ברבי, זו לא את, זה ממש לא הסגנון שלך, הן מתאימות למישהי קצת יותר קשוחה וגסה. הן יפות, וגם מחמיאות לך, אבל לא חשבתי שזו את"...
גיחכתי לעצמי וחשבתי עד כמה שהיא לא מכירה אותי באמת...
היא מכירה את הקליפה הטובה...

הכפילות הזו, החיים הכפולים שלי, ההבדלים הקיצוניים.
ההבנה שאין אצלי אפור – הכל שחור או לבן...

הלילה שוב אתערטל במיטה ואחשוב ואדמיין מחשבות זימה, בנסיונות להרגיע את הברבי הרעה הבוערת בי...