איד

ובאותו הרגע בדיוק, כשאנחנו שוכבים על הצד ואתה מחבק אותי, מעביר את הידיים שלך על הירכיים שלי, על המותניים שלי, תופס קצת, משחק קצת, עובר לחזה שלי, לש אותו ומכאיב קצת…
באותו הרגע כשאני מרגישה אותך בתוכי, בוער…

באותו הרגע בדיוק כשאנחנו חולקים את הסטיות הקטנות שלנו, בטבעיות מושלמת… באותו הרגע כשאתה מתפתל בתוכי, לא מתאמץ בכלל, ואני רק מתכווצת מאורגזמות שמיימיות-רצופות, מיוזעת, מותשת אבל רוצה רק עוד ועוד ממך… באותו הרגע כשאתה אוחז במותניים שלי, מזיין אותי יותר ויותר חזק ואז בפתאומיות מאט את הקצב ורועד.. רעד מוכר, רעד של עונג, רעד של שחרור… אתה זורע בתוכי את כולך, את כל החום שלך, פשוט משחרר את עצמך, מעכבות.

באותו הרגע בדיוק, כשההתרגשות שלי מהפורקן שלך בתוכי מניבה דמעה קטנה בזווית עיניי, אתה תחבק אותי, תנשק אותי בצווארי ותנשך את כתפי נשיכות אהבה קטנות. ואני רק אומר "תביא כוס" ואסתכל עליך, על המבט המופתע והמשועשע שלך.
באותו הרגע תצא ממני בעדינות, תרוץ לארון המטבח ותוציא כוס חד פעמית… תשוב ותסקור אותי במבט חודרני כאילו שואל "את רצינית?" ואני אביט עליך בחזרה עם מבט מתחנן "כל כך". אחד הדברים שאני הכי אוהבת אצלנו זה שאנחנו לא צריכים לדבר בכלל.

באותו הרגע תניח את הכוס מתחתיי… ותחדיר לי אצבע, ועוד אחת, ואת כל שאריות האהבה שלך תוביל לתוך הכוס… מדי פעם תתן לי טעימה קטנה, אך מיד תשוב למלאכה… אוגר פנימה את כל הנוזלים שרק ניתן. עמוק בפנים אני אחשוב בעונג "אני לא מאמינה שאני עושה את זה, אני זונה קטנה ומטונפת" ואתה תחשוב בעונג "אני לא מאמין שהיא עושה את זה, היא הזונה הקטנה והמטונפת שלי".
באותו הרגע, אחרי שתסיים להוציא את מה שרק הצלחת, תשאל אותי בחדות חותכת אוויר "את רוצה את זה, כלבה עלובה?" ואני אביט עליך בעצב ואומר "אני לא כלבה עלובה! אני הכלבה שלך… איך אוכל להיות עלובה, אם כך?" ואפתח את פי.