בעקבות תופעת טבע נדירה שנקראת אני, הלכתי היום לעשות אקו לב במאמץ.
אז אחרי שאדוני-יקירי* ניסה להרגיע אותי לשווא, ואחרי שהוא אמר שהכל יהיה בסדר ושאין מצב שאנחנו עושים עד עכשיו סקסשן כזה ומשהו לא בסדר עם הלב שלי, הוא קינח בהלצה כאשר ביקש לצלם בוידיאו ולשלוח לו. מיותר לציין כי הבדיקה בוצעה ללא חלק עליון (למי שתהה למה הוא היה כל כך סקרן).
הגעתי והיו שלושה אנשים בחדר. שתי טכנאיות וקרדיולוג זקן, שנראה כי שמח שסוף סוף מגיעה בחורה צעירה לבדיקה מסוג זה (לפני יצאה מהחדר אישה מבוגרת, לא מושכת במיוחד, בסביבות גיל 70).
האחת הנחתה אותי (ואני בטוחה שנהנתה מזה) להוריד את החולצה והחזיה, ללבוש את החלוק ולגשת אליה. צייתי בחוסר רצון ובאיטיות. היא מצידה, במיומנות מהירה הדביקה עליי מדבקות כאילו מדובר בסשן מוצרי הדבקה ויריעות ניילון נצמדות: מסביב לחזי השמאלי, בבטן ובצידי הגוף. לאחר מכן חיברה אותי לאלקטרודות והנחתה אותי לשכב כדי לבצע אקו במנוחה. ג'ל אולטרסאונד דוחה נמרח…
ניסיתי לשבור את הקרח בבדיחת קרש כשזרקתי "מזל טוב, יש לך לב קטן!" כשראו את המשאבה הזו פועמת מבעד למסך, אך שמעתי רק את הצחוק המובך שלי בחלל.
מיד לאחר מכן התחיל המאמץ המדומה. ארבע דרגות קושי על הליכון (עם שיפוע!) עד שהגענו לדופק הרצוי. חבל שלא בודקים אותי לפני/ במהלך/ אחרי סשן.
בעודי מתנשפת הנחו אותי לחזור בחזרה לשולחן וביצעו שוב אקו כשהלב פועם במהירות והרופא מציץ בחוסר עניין. "הבדיקה, כצפוי, יצאה תקינה" זרק באדישות. (מה, אתה מאוכזב?! מה ציפית למצוא? מה, אתה האוס?!)
מסקנות:
- או שאני לא עושה מספיק סקס, או שאני לא בכושר. או שאדוני-יקירי* עושה את רוב העבודה. (עבודת קודש!)
- אקו לב באסותא כולל טיפול אפילציה מקיף של שערות בלונדיניות קטנטנות בלתי נראות.
- היו לי שערות בלונדיניות קטנטנות בלתי נראות.
- הטכנאית המתעללת אהבה את זה שאני סובלת על ההליכון.
- אדוני-יקירי* תמיד צודק. בפעם הבאה באמת אשמע בקולו ואצלם את עצמי רצה כך. לפחות אעשה קצת כסף ביו-טיוב! (בנים אוהבים ציצים רצים).
- מסקנת בונוס: לרוץ או להתאמן ללא חלק עליון (אפילו לא הסכימו לי לגוזיה!) עם חלוק חולים פתוח, לא יהיה חלק משגרת הספורט שלי, לרווחתם או לצערם של העוברים והשבים.
* הכינוי "אדוני-יקירי" נוצר במוחי בלית ברירה, כיוון שאני לא מצליחה לקרוא לך באחד מהכינויים הנ"ל בנפרד. זה פשוט מתבקש. וזו אשמתך. אתה גורם ללב שלי לפעום אחרת.
לפני 13 שנים. 18 בינואר 2011 בשעה 21:51
