איד

אתה גבר בכל רמח איבריך.
כשאתה מעשן סיגריה, כשאתה מכין קפה, כשאתה מטאטא את הרצפה.
אתה נוטף גבריות שמסעירה את חושיי ומערפלת אותי.
אתה תמיד מריח טוב, לא משנה מאיפה באת ומה עשית.
כשאתה מעשן ג'וינט אני מתבוננת עליך וחושבת לעצמי "אני כל כך אוהבת לשמוע אותו מעשן ונושם ונושף..."
אתה אוהב להתלבש בדיוק איך שאני אוהבת שגבר מתלבש. אם הייתי צריכה להלביש את הגבר שלי, לא הייתי משנה כלום מכל פריט שאתה עוטה.
אתה שותה ומכין בדיוק את הקפה שאני אוהבת. אותה חברה, אותה כמות סוכר וחלב.
אתה נעים ורך. מצד שני, אתה מחוספס וגולמי, אתה הגבר החדש והמטופח מול טרזן חייתי ולא מאויש.
אתה אוהב לישון כמו שאני אוהבת. חיבוק מכפת עד שנרדמים ואז לאט לאט איש לצידו שלו, ואז נפגשים שוב לחיבוק מנומנם או כפית רשמית בהכרה חלקית. כמות השינה בינינו תואמת בסימביוזה נדירה.
אתה מצחיק אותי כל כך, תמיד.
אתה מנשק אותי בבוקר והלב שלי זורח. אני חולמת עליך בלילה ואז מתעוררת לידך.
אתה אוהב את המוזיקה שלי. הזויה ונדירה ככל שתהיה, אתה מצליח להתחבר לכמעט כל שיר שאני משמיעה לך.
אתה מכין את השקשוקה הטעימה בעולם. וכשעמדת ככה בשבת בצהריים עם הפיג'מה ובישלת בשבילי הרגשתי כל נים בגוף שלי זועק...

אתה יודע בדיוק איך לגעת בי. איך לדבר אליי, באיזה טון ובאיזו נימה, ומה לומר בדיוק המושלם ברגע הנדרש.
אתה לא נבוך ממני. אתה גורם לי להרגיש בנוח עם הדברים שמביכים אותי.
אתה לא מפחד מהפחדים שלי. ומהדפיקויות שלי. אתה שומע הכל, גם אם לפעמים זה לא קל, ואתה רק נותן לי את הלגיטימציה להמשיך לספר לך, ומיד מנסה לעודד אותי במשפט חוכמה שלוף.
אתה מכיר אותי. את כולי. את כל הצדדים שלי. את כל פניי.
אתה מצליח לעודד אותי בחיוך. ואפילו בסמס. אתה יודע להופיע בדיוק כשקשה. כשלא נוח לי או שעצוב לי.
אתה לא מר "חכי עד שתראי". אתה לא מפחד לומר לי מה אתה מרגיש או חושב, כואב ככל שיהיה.
אתה אמיץ בעיניי.
אתה לא מפחד או נרתע ממני, בשום מצב, טבעי, מכוער ומדמם ככל שיהיה.
אתה מחבק אותי בצורה שלא הומצאה אפילו.
אתה מזיין אותי בצורה שלא הומצאה אפילו. לעזעזל, צריך להמציא שם למה שאתה עושה לי. ערך שלם. חדר שלם כדי להכיל את הכרכים עבי הכרס הללו.
אתה שולט, אבל לא כזה שמסתובב בכלוב, מעולם לא התערבבת בקהילה, אפילו מושגים בדסמיים אתה לא מכיר. אט אט אתה נסחף יותר ויותר לעולם הזה, לעולם שמרכיב אותי כחלק ממני, ואתה רק שוחה בו כמו דג מיומן שנלקחה ממנו הרשות להשתכשך ועכשיו שחררוהו.
אתה שולט מהבטן. אתה יודע בדיוק איך להכאיב לי, ואיך ללטף, בלי שאומר מילה, אתה יודע.
אתה אוהב להשאיר עליי סימנים. ואני ידועה כחובבת סימנים.
אתה פתאום שולף "את כל כך יפה" כשאני מעליך, נוטפת, ואז מיד גורם לי לגמור. בלי תזוזה.
אתה שולף באקראיות "את כל כך יפה" ואני נאלמת ומתבוננת בך בחשד, ומיד מאמינה לכך שאתה חושב כך באמת.

ואני?
אני........