התפיסה שלי לגבי הבדסמ והדארק

בשלוש... או קצת לפני... כשהצלילים נמוגו אל המדיות הדגיטאליות... וסיימתי לערוך תמלילים חדשיםץ לקחת מעלית אל תוך נשמתך... אך הפעם המעלית לא עצרה שם וירדה לעוד קומה אל טבורך... אל רחמך... אל כל הנקודות הנחבאות והקסומות ההן שגורמות לגניחות קטנות ומהירות... המעלית לא עצרה... ובמקום הכרוז המכריז על הקומה.. שמעתי את קול דמעותיך שנשרו חרש על הכרית... בברית עולם... בחוזה החכירה של האי.... המעלית המשיכה בדרכה... לאורך העצבים הרגישים... נימי הנימים.... שורשי שיער ערוותך... ואני ? הבטתי בעינייך העצומות למחצה... ליטפתי את שיערך במעגלים... עד לרגע בו הגית את שמי... שם שיקר לך מפז ולא רק בגללי... עד לאותו הרגע שגופך צנח לשינה עמוקה... מפקידה את פחדיך בידי - נוחי גברת נוחי.... אם מישו אפילו יחשוב מחשבות רעות... ארמוס אותו בכל כוחי....