ונטילציה זוגית!

ברגע קט של אי שפיות
החלטתי לחשוף הכל
והוא בחר שלא להגיב...

אז היום החלטתי שלא להותיר ברירות
ועשיתי מה שמזמן כבר לא...
כתבתי לו מכתב
שמכיל אולי רק רבעון קטן מכל מה שחשה,
כי המילים שצפו, קצפו והנייר היה קטן מלהכיל,
כל כמויות הנייר שהיו בסביבתי היו קטנים מלהכיל את כל האמוציות...

באילו מילים בוחרים להשתמש בכדי להביע-
את גודל הכאב?
את עוצמת הפגיעה?
את העלבון מההתעלמות?
את הגעגועים למה שיודעים להיות זה עבור זו?
את הכמיהה לחיבוק המוכר?
את האהבה האינסופית לאיש ולחיבור?

על כמה עמודים יהיה נכון לשטוח את כל הרגשות?

כל-כך הרבה שאלות...

אבל כתבתי רק מעט מכל אלו
וחוששת שלא יעבור,
חוששת שיתפרש לא נכון...
לא מדובר באולטימטום!
מדובר בצורך קיומי!
צריכה את ההחלטה לכאן או לכאן,
יודעת שאכאב עד לבלי שיעור חלק מההחלטות שאפשרי שתתקבלנה
אך מוכנה להן...
חושבת שכן לפחות...

ולו רק משום האהבה הזו-
שבוחרת לשחרר (אם וכאשר ובכאב אינסופי) את שאהבה נפשי...
את האחד שנכנס למקומות בליבי שלא היו מעולם פתוחים לקהל,
את האחד שמילא עד אפס מקום את כל החללים שמעולם לא ידעתי שריקים בי...

אבל לא באמת,
לא עדיין,
רק אם וכאשר...

ועד אז רוצה לומר וחושבת שלעולם לא באמת יידע עד כמה-

אוהבת אותך יקר שלי,
עד אין קץ,
עד אינסוף...
ונראה שאוהב לעולם!!!
[b]