סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ונטילציה זוגית!

כל סודותינו,
אלו שלוחשים לעצמינו רק בחדרי חדרים!
המקום בו אין מילים שלא יכולות להיאמר...
לפני 14 שנים. 24 ביולי 2010 בשעה 16:26

מה הסיכוי שמיקריות היא זו שהפגישה בינינו?

אמנם מטרת היותנו שם היתה זהה,
ועדיין, נתוני הפתיחה כה שונים ומנוגדים.

שני אנשים שבמצב רגיל כנראה היו זוכים, במקרה הטוב, בהתעלמות.
שני אנשים שבאים מרקעים כה שונים.
שני אנשים שמגיעים מעולמות כה שונים.
שני אנשים שהמרחק בינם כה גדול, אך למדו לצמצמם ולהקטין אותו.


האם זו מיקריות כאשר שניים, כזרים, צופים באותה תופעה?
האם זו מיקריות כאשר פתאום בחשיכה באמצע הרעש וההמולה נשמעת השאלה "ראית?" כאילו נלחשה באוזן?
האם זו מיקריות כאשר שניים ככה נפגשים והכימיה היא כה טובה, כה מושלמת, כמו אצבעות שלובות?


שאלתי את עצמי הרבה את השאלות הללו, והגעתי לאותה מסקנה כל פעם. לא איש מאמין אנוכי אך אין לי שום צל של ספק כי מיקריות לא היתה פה.

למרות נתוני הפתיחה, למרות השוני, למרות המרחק, הכימיה היא מושלמת, והיא ככה כבר תקופה לא קצרה.
בטוח אני שרק טוב ייצא מזה, כי אחרת אין הסבר לזה.
בטוח אני שרק טוב ייצא מזה, כי אחרת אין הסבר לכך ששרדנו משברים די עמוקים בתקופה כה קצרה,
ויצאנו מהם רק מחוזקים יותר, בטוחים יותר, מחוברים יותר.
בטוח אני שרק טוב ייצא מזה כי לא ייתכן ששני אנשים שכה מתאימים, שכה משלימים אחד את השניה,
שכה משתלבים אחד בחיי השניה, ייפגשו רק בשביל לגרום לכאב וסבל.


[color=red]לא איש מאמין אנוכי, אך כאן אני לא רואה מיקריות.[/color]

פסיכיאטר מתורבת - ממש מיקרי
לפני 14 שנים
שתיקת אישה - גם אני חשבתי כך לפני מס' חודשים לגבי האיש שהיה איתי, והסתבר שהאיש ידע כל כך טוב לשקר, שאפילו המקריות הכי מקרית לא הייתה יכולה להיות מקורית כל כך...,
במבט לאחור, "המקריות" , תפקידה היה "להעיר" אותי, ולתת לי להבין כמה אני שווה, ושאני לא צריכה להסתפק בבחור מקרי שפגתי במקרה...
ולגבי הכאב- תשימו פלסטר וזה עובר...
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י