ונטילציה זוגית!

מזה מס' חודשים (חודשיים ו- 22 יום - אבל מי סופר) שאני חוזר לנשום, לאט לאט אבל בביטחה.
מזה מס' חודשים שנגמר המירוץ האינסופי הזה שהשאיר אותי לא אחת מחוסר אויר, חנוק.
מרוץ אשר גרם לי לא פעם לכאב שלעתים הצלחתי להתמודד עימו ולהסתיר ולעתים לא יכולתי לו.

מרוץ אחריך, אחר מי שמסקרן אותך, אחר מי שמנסה לזכות בתשומת ליבך ולעניין אותך/כם בו ובשירותיו.

מזה חודשיים ו- 22 יום שאני חוזר לנשום, שהאויר מוצא חזרה את דרכו לריאותיי וגופי לומד שוב לנצלו בחוכמה.

חשבתי שזהו, שאי אפשר יותר, אבל לאחר שלשום מסתבר שיש מקום לעוד אויר. מדהים, כשחשבתי כבר שזהו שאי אפשר יותר, אז נכנס עוד, והעוצמות, הרגשות והכמיהות ממריאות לגבהים חדשים, לשיאים חדשים, שברור לי מעבר לכל ספק שזוהי רק תחילת דרכם, שיש עוד הרבה לגלות ולהגיע אליו, ביחד.

מסתבר שעוד חלק מאותו סלע שישב על גופי בחודשים האחרונים מצא את דרכו ונפל ממני ואני כעת מנסה רק להתרגל למצב החדש, לחלום שהתגשם, לכל האויר הזה שנכנס בכל שאיפה.

[color=red]יפתי, אוהב אני אותך אהבת אמת טהורה ופשוטה לא האמנתי שאגיע למצב הזה איתך, שאזכה להינות מאהבתך, ממגעך, מתשוקתך. עד לפני כמה חודשים היה זה חלום כואב ועכשיו הפך זה לחלום שאי אפשר לצאת ממנו.

ולכל הסקרנים אשר תוהים מה היה שלשום, אולי אספר בפוסט אחר.[i]