יושבים בסלון. אני על הרצפה, על שמיכה פרושה, בישיבה מזרחית. הוא מסתובב סביבי. מתעסק בעניניו, כאילו לא מודע לקיומי. אבל אני יודעת שאוי לי אם אקום או אצא לרגע מסביבתו. יש ימים כאלה, שהוא צריך אותי בסביבתו המיידית ומביע את חוסר שביעות רצונות במבט אחד מהיר וקשה, במידה ואיני נותנת לו את מבוקשו.
מזיז את חפציו מצד אחד של החדר לצידו האחר. מארגן את הכול שיהיה לו נוח בעיניים ובהישג יד. מאפשר לי להתפנות לעיסוקי, כול עוד אני נשארת על השמיכה בטווח ראייה שלו. אני לא יודעת אם הוא מרגיש שאני עייפה, אני לא חושבת שהוא אפילו מהרהר בזה. מבחינתו נולדתי להיות בשבילו. האמת, גם מבחינתי.
באיזשהו שלב הוא ניגש אלי, שם יד על החולצה שלי ומושך אותה למטה. מסתכל על מה שהוא רואה ומסכם במילה אחת. ציצי! אח"כ הוא מכניס לשם מיני אוצרות, מחזיר את חולצתי למקומה וחוזר לעיסוקיו. כאילו כך צריך להיות. כאילו לא קרה כאן שום דבר מיוחד או בלתי שגרתי.
אח"כ הוצאתי מהחזיה לטאה אחת, גולה, מכונית קטנה, תרנגולת אחת ושני כלבים.
ככה זה כשאת אימו הגאה של שולט דומיננטי ואסרטיבי. מי אמר דומסוכן ולא קיבל????[b]
לפני 12 שנים. 11 בינואר 2012 בשעה 18:40
