תחזוקה גבוהה

סוף הערב, כבר רבע לארבע לפנות בוקר. אנחנו יוצאים מהפאב. עוד ערב מוצלח בחברת האפרוחים שלי. היה לנו כיף. שתיתם המון ועכשיו אני לוקחת אתכם הבייתה.

הגוזל צריך להשתין, ובאופן סמביוטי משתין גם הפשוש. ברחוב.  ואני מסתכלת עליכם. כול-כך דומים וכול כך שונים. הפשוש שלי עם הגב לרחוב עושה את ענייניו אך פניו מופנות אלי, בפיו עדיין ההלצה האחרונה של הערב. הגוזל פניו לרחוב. מה שנקרא בעגה המקצועית "משתין בקשת על העולם".

לאחד את החיבוקים הכי חמים ועוטפים בעולם, לשני את המחמאות הכי יפות. עם אחד יכולה להכנס לשגרה ואילו השני יכול להעיף אותי לגובה.

ואני? אני אוהבת את שניהם. שניהם האפרוחים שלי. את שניהם אני רוצה. לא מוותרת על אף-אחד מהם. לשניהם יש מקום בחיי. טוב לי איתם. כול אחד מהם מפרגן לי בדרכו.

אהובה על-ידי שני האפרוחים שלי. אוהבת את שניהם.

אמא אווזה גאה.